אף אדם (גבר או אישה) לא צריך לספוג בעיבורה של עיר או במקום צדדי, באוטובוס הומה או בגין נהיגה פראית, קללות וגידופים.
לא חיילת צעירה העולה על אוטובוס בירושלים וגם לא ילדה בת 7 ההולכת לבית הספר בבית שמש נדרשות לעבור על בשרן את מסע החניכה לקונפליקט הפנים הישראלי ולמלחמת התרבות המתחוללת בארץ הקודש. לא יכולה להיות מחלוקת כי המגדפים לשם שמיים או בשם בית"ר ירושלים או סתם בשם כעס אחר, ראויים לגינוי חברתי, בין אם מדובר בגידוף על-רקע מיני או על-רקע תחרות ספורט.
אך האם ראויים המגדפים לכתם פלילי לרבות לפי חוק למניעת הטרדה מינית? - סוגיה זו עולה על הפרק עתה עם הגשת כתב האישום נגד שלמה פוקס, חרדי בן 44 ואב ל-12 ילדים, שנעצר לאחר שכינה חיילת שסירבה לעבור לחלקו האחורי של האוטובוס "פרוצה", במהלך ימי הסערה התקשורתית והציבורית בעניין
הדרת נשים.
בית משפט השלום בירושלים שחרר את פוקס למעצר בית בכפוף לתשלום של 30,000 שקלים. פוקס ערער על החלטת בית המשפט וטען כי קללה כלפי אישה, גם אם אינה ראויה, אינה עבירה פלילית. בנוסף ערער פוקס על גובה סכום הערבות אותו נדרש להפקיד. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורו בנוגע לסכום הערבות, והוא הופחת ל-5,000 שקלים.
הביטוי פרוצה - עילה לתביעה אזרחית?
בערעורו טען פוקס כי מדי יום מושמעים במרחב הציבורי והפרטי בישראל ביטויים לא נאים, כולל אפילו כאלה שניתן לכנותם 'מבזים', ורבים מהם מושמעים על-רקע מיניותו של האדם ולעולם אין מועמדים המקללים לדין פלילי.
פוקס צודק. ספק רב אם הביטוי "פרוצה" שהשמיע פוקס כלפי החיילת דורון מטלון היה מהווה עילה לתביעה אזרחית לפי חוק לשון הרע כפי שממחישה הפסיקה בתיק א 3784/08 (שלום פתח תקוה) בעניינם של גב' כהן ואדון גורן.
לפי עובדות פסק הדין, ילדיהם של הניצים לומדים באותו בית ספר והנתבע, גורן אף שימש, כחבר ועד ההורים של בית הספר. גב' כהן טענה במהלך המשפט כי ביום 15.10.07, בעת שהסיעה את בנותיה לבית הספר, חסם מר גורן את נתיב נסיעתה, בעת שניסתה להחנות את רכבה בסמוך לבית הספר, תוך שהוא צועק לעברה: "את עוד את תחזירי את הכסף לעירייה, חתיכת שרמוטה".
גב' כהן טענה כי הדבר נעשה בפומבי ובזדון במעמד הורים נוספים, תלמידים ועוברי אורח, שהיו במקום ולכן הדברים פגעו בשמה הטוב, לפיכך עתרה גב' כהן לחיובו של מר גורן בתשלום הפיצוי הקבוע בחוק ופרסום התנצלות פומבית.
מר גורן שהגיש תביעה שכנגד טען כי במועד הנזכר, בעת שהסיע את ילדיו לבית הספר, הבחין ברכבה של גב' כהן, כשהוא חונה על מעבר החצייה וחוסם שטח נרחב מהכביש, באופן שמנע מתלמידים לחצות את הכביש בבטחה ויצר סיכון. מר גורן פנה לגב' כהן וביקש ממנה באדיבות לפנות את המקום. בתגובה אמרה לו גב' כהן: "עוד פעם אתה שמן מגעיל, תפסיק לנהל את המדינה". מר גורן טען, כי הדברים מהווים לשון הרע והוצאת דיבה. לפיכך עתר מר גורן לחיובה של גב' כהן בתשלום הפיצוי הקבוע בחוק.
בית משפט השלום, מפי השופט שטרנליכט שלח את הצדדים הביתה ללא כל סעד וקבע כי על-פי חוק לשון הרע, ישנם מספר קריטריונים אשר קובעים האם דברים שנאמרו כלפי אדם מסוים מהווים עילה לקבלת פיצויים. מדובר במבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. כאשר האומדן האמיתי אינו מה מרגיש הנפגע כלפי הדברים שנאמרו כלפיו אלא מה הן ההשלכות החברתיות אשר עלולות להיגרם בשל הדברים הללו.
פרשנות מאולצת ורעה של החוק
בית המשפט קבע כי יש כמובן גם להתחשב בנסיבות שבהן נאמרו הדברים, שכן דברים מסוימים ישמעו אחרת בתפאורה שונה. בנוסף, נקבע בפסק הדין כי במידה והדברים הינם דברי לשון הרע, יש לבחון את אמינותם ונכונותם. אומנם אין הכרח לבדוק האם הם אמיתיים לגמרי, אלא האם הם יכולים לצור רושם מוטעה כלפי אדם מסוים אפילו אם אינם נכונים.
למשל, קבע בית המשפט כי כאשר נאמר על גברת כהן כי היא "שרמוטה", ברור לכול עוברי האורח שנקלעו למקום ושמעו את הדברים, שמדובר בגידוף וגברת כהן איננה עוסקת בזנות.
בפסק הדין בתיק א 3784/08 מביע בית המשפט צער על תכיפות השימוש בקללות בחברה הישראלית בימינו. בנוסף, נקבע כי במידה והדברים נאמרו תוך כדי וויכוח קולני והטחת האשמות, נוטה בית המשפט שלא לראות בהם לשון הרע.
אתמהה, מדוע עניינה של גב' כהן שאינה שרמוטה, ושלא זכתה אף לסעד אזרחי לפי חוק לשון הרע, יהיה שונה מעניינה של החיילת מטלון, שאינה פרוצה, ושמגדפה עומד לדין פלילי לרבות בגין הטרדה מינית?
בשני המקרים ברור לכל עוברי האורח שנקלעו למקומות האירוע שלא גב' כהן ולא החיילת מטלון עוסקות במקצוע העתיק בעולם ומכאן שאין בכינוי "פרוצה" או "שרמוטה" משום "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית" (סעיף 3(5) לחוק למניעת הטרדה מינית שבה מואשם מר פוקס) כי אם התייחסות לא הולמת להתנהגותה של גב' כהן שלטענת מר גורן יצרה סיכון תעבורתי, והתייחסות לא הולמת, לא רצויה ולא מוסרית לסיטואציה שבה בצדק המרתה החיילת מטלון את הדרישה ממנה לעבור לחלק האחורי של האוטובוס.
כאמור בעניינם של גב' כהן ומר גורן נקבע כי יש להתחשב בנסיבות שבהן נאמרו הדברים, שכן דברים מסוימים ישמעו אחרת בתפאורה שונה התפאורה היא מאבק החרדים לתחבורה נפרדת לגברים ונשים שבשלב מסוים מאבק שזב לתמיכה מסוימת מצד
משרד התחבורה.
איני בקיא בפרטי חקירתה הראשונית של החיילת מטלון במשטרה אך ספק אם בחקירה זו הביעה טענה לפי חשה מאוימת על-רקע מיניותה להבדיל מתחושה של איום על-רקע מגדרי.
חובתן של רשויות החוק להילחם בתופעה של הדרת נשים, ואם נדרש לשנות את החקיקה הקיימת. אולם מלחמה בתופעה אינה יכולה להיעשות באמצעות פרשנות מאולצת ורעה של החוק למניעת הטרדה מינית.
ספק רב אם האישום נגד שלמה פוקס יבשיל לכדי הרשעה בהטרדה מינית, כפי שהדברים נראים כרגע, התיק יסתיים בקול ענות חלושה בהסדר טיעון שאינו כולל הרשעה בגין הטרדה מינית. במקרה שכזה ראוי שהרשויות שאמורות לבקר את רשויות התביעה, שאודות הקמתן מדובר בימים אלו, יבחנו את התנהגות רשויות התביעה המייחסות לנאשמים "עבירות בומבסטיות" שיותר משהן נכונות משפטית הן נועדו לרצות את התקשורת ודעת הקהל ובנוסף מגבירות את תחושת הרדיפה של הציבור החרדי על-ידי הציבור החילוני, בגין אותה פרשנות מאולצת ולא ראויה.
