זו מדינה של יהודים אומנם, אבל זאת בשום אופן לא מדינה יהודית. ולכן צריך לשנות פאזה ביחס אל המדינה. היא הרע במיעוטו. לפי ההלכה, במקום שבו יש רוב יהודי חובה על היהודים להתאגד בשלטון עצמי. אז המדינה היא בסך-הכל מסגרת שיהודים מכל הגוונים חיים בה ומנהלים בה את חייהם לפי המבנה הדמוקרטי. במצב הנוכחי היא מדינה לא יהודית, מבחינה מהותית וערכית. זו האמת.
צריך לעשות סוויץ' בתפישה שלנו את המדינה. למעשה, זו מדינה לא יהודית ואין הבדל בינה לבין מדינה כמו ארה"ב, לדוגמה, בה חיים יהודים. צריך להשלים עם העובדה שזו המציאות כרגע. לפיכך אין שום "קדושה" למדינה הזו. יש להתנהל בה לפי "דינא דמלכותא דינא". היא בוודאי לא ראשית צמיחת גאולתנו. בהתאם לכך, אי-אפשר לצפות ממנה למשהו אחר. המדינה הזו היא חילונית והולכת לפי חוקות הגויים.
עצם ההכרה בכך שזה המצב, ראיית המציאות הנכונה, היא שתביא אותנו לנטוש את התקוות והציפיות העקרות מהמדינה. כך, משאבים רבים של תעצומות נפש ותסכול יוכלו להיות מתועלים למה שבאמת שווה להשקיע בו את מרצנו. הכשרת הלבבות לחזון עתידי בו היהודים בארץ הקודש ישנו ביום מן הימים, כשהשעה תהיה כשרה לכך, את המשטר החילוני במדינה ויהפכו אותה לממלכה, כמתואר להלן. לצורך כך יש כבר עכשיו להכין תשתית חינוכית, רעיונית, תיאורטית ואופרטיבית ולחנך את הדור הבא לקראת המטרה הזו.
לכן מבחינה תודעתית, יוטב לנו שכיהודים עלינו להשלים עם כך שאנו עדיין בגלות. פשוט כרגע אנחנו בשטייטעל גדול שממוקם בארץ הקודש. אבל היישוב הזה, השטייטעל הזה, לא שונה מהיישוב היהודי שהיה כאן לפני קום המדינה, תחת אימפריות נוכריות למיניהן. ברגע שנפנים זאת, אבן גדולה תהיה נגולה מעל לבנו, כי ברגע שאין ציפיות אין אכזבות.
בית מקדש, בית דוד וסנהדרין
אנו צריכים להתפלל, ללמוד ולחזק את העם היושב בציון, על-מנת שבעתיד הקיבוץ היהודי בארץ יהפוך את היוצרות, ישנה פה את המשטר, תוקם הסנהדרין במקום הכנסת, ימונה מלך מבית דוד, שיפעל לפי הלכות המלכים של הרמב"ם, יבנה את בית המקדש וינצח את מלחמות ישראל. לזה צריך לייחל. לפעול ולהתפלל. והכי חשוב לכוון את התודעה לזה. יש לחדול בעיסוק חסר התוחלת באופי המדינה האומללה הזו בעת הזו. פשוט צריך להיות אזרחים שומרי חוק, משלמי מיסים וכו', אבל להיות מוכוונים לעתיד ולהכשיר את הלבבות ואת דור העתיד לשינוי ולשדרוג של המדינה לכדי ממלכה יהודית, שבית המקדש, בית דוד והסנהדרין יהיו בראשה.
לסיכום - יש בשלב זה "לוותר" על המדינה כמדינה יהודית, להפריד בין דת ומדינה, כדי להימנע מהמצבים שאנו עדים להם היום, שנובעים מהאנומליה שהמדינה אינה באמת "יהודית", מצד אחד יש חוקי דת יהודיים (שבת, נישואין, תחבורה ציבורית בשבת, איסור מכירת חמץ וכולי), ומצד שני יש כאן מאבק על זהותה והגדרתה של המדינה כמדינה "ציונית" חילונית. האנומליה מתבטאת בכך שהמדינה מצד אחד מנסה ליישר קו עם השאר ולהיות "חילונית" ומצד שני מנסה להצטייר "יהודית". רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
להכשיר הקרקע לימות המשיח
בסופו של דבר יש כאן פרדוקס שבהווה ובקונסטלציה הנוכחית, לא יוכל לבוא על פתרונו - קרי מדינה חילונית שיש לה סרח עודף דתי. יש לתת אוטונומיה דתית למגזרים הדתיים ועלינו הדתיים מוטלת המשימה להנמיך את הלהבות בהווה, להרדים את הנושא של דת ומדינה, כפייה דתית וכולי כדי להתמקד במה שחשוב באמת, העתיד. יש להתרכז בהכנת תשתית חינוכית, אופרטיבית, רעיונית-ערכית, לעתיד שבו יהיה רוב אמוני שירצה ויביא לשינוי המשטר במדינה למשטר מלוכני וכיו"ב, בהתאם למה שרשמתי לעיל.
בעת הזו, בינתיים יש להנמיך את הווליום, למזער את החיכוך, להיות כקנה הסוף ולא כארז בסופה. כי בשוך הסופה הארז יהיה שבור, אבל קנה הסוף יחזור לעמוד זקוף. זו היא חוכמת עמנו - "המשכיל בעת ההיא יידום". ובדממה ובשקט יכין את האלטרנטיבה. עד אז, יש להפסיק להתאכזב מהמדינה. יש לפעול, להאמין, להתפלל וללמוד כדי להביא לימות המשיח.
