בפרוס שנת 2012 הבאה עלינו לטובה, כדאי לבחון כמה דברים שכנראה יעצבו אותה ואת חיינו.
כלכלה: שיעור צמיחה נמוך משמעותית
אנחנו כבר יודעים בוודאות רבה כי מחיר החשמל עתיד, בשנה הבאה, לעלות בערך ב-30% בגלל המעבר מגז, שכנראה יפסיק להגיע ממצרים, לאמצעי אנרגיה אחרים.
בתחילת השנה מחיר הדלק יעלה ב-12 אגורות (כ-1.7%) . מחיר הדלק מושפע ממחירו בעולם ומשער ה-דולר כלפי השקל. מחיר הדלק די גבוה וספק אם ללא משבר ביטחוני עולמי הוא יעלה יותר. מחיר ה-דולר הגיע לשיא שנתי של 3.80 אך חשוב לזכור כי לפני מספר שנים הוא היה 4.80 שקלים. לכן צפוי מחיר הדלק "לנשוק" בסוף 2012 ל-8 שקלים.
לפחות שני הפרמטרים הללו מצביעים כי בשנה הקרובה שיעור עליית המדד יהיה הרבה יותר גבוהה מאשר היה בשנים האחרונות (כ-3%).
כאשר המדד עולה אין לנגיד הבנק ברירה והוא חייב להעלות את הריבית. כל המתנבאים חוזים ירידה בשיעור הצמיחה של המשק הישראלי. הסיבה לנבואה זו היא ההרעה בכלכלה האירופאית ואי ההתאוששות בכלכלה האמריקנית. מאחר שבסוף שנת 2010 איש, כמעט, לא חזה את הקטסטרופה האירופאית ואת הקיפאון האמריקני, ספק אם התחזיות השחורות למצבן של כלכלות אלו יתגשמו בשנה הבאה.
אני מאמין בתבונה האירופאית שתדע לעצור את הירידה בשיעור הצמיחה, אולי אפילו להעלותה ולבלום את הגירעונות הפיננסים וכן באילוץ הנורא של הנשיא אובמה (הרוצה להיבחר שנית) להפעיל את מנוע הצמיחה של הכלכלה האמריקנית בכל מחיר. גם אני מאמין כי שיעור הצמיחה, במדינת ישראל, בשנה הבאה יהיה קטן יותר במידה משמעותית, אך לא מסיבות חיצוניות אלה מאילוצים פנימיים.
אנו חוזים כבר זמן רב בירידה מתמדת בהכנסות המדינה. מנגד מופעל לחץ כבד למדיניות מרחיבה ע"י הגדלת הגרעון התקציבי. התוצאה תהיה, כמו תמיד, פשרה. גם הגדלה מסוימת בגרעון וגם הגדלת המיסים או הטלת מיסים חדשים. לכן עליית המדד, עלית הריבית ומיסים חדשים יביאו להרעה במצבה הכלכלי של ישראל בשנה הקרובה.
ביטחון: סוריה ואירן במוקד
המוקד הביטחוני בשנה הקרובה, בישראל, במזה"ת ובעולם יהיה בסוריה. לתוצאות המאבק המתחולל בסוריה יהיו השלכות אסטרטגיות עולמיות. נפילת משטרו של אסד והקמת משטר איסלמי-סוני במקומו יעביר את סוריה מתחום ההשפעה האירני לתחום ההשפעה הטורקי. סנונית ראשונה ראינו בחודשים האחרונים בדמות ה"חמאס" שיצא מההשפעה האירנית ועושה את דרכו, לאט לאט, לתחום ההשפעה המערבי. יציאתה של סוריה מתחום ההשפעה האירני תשחק לחלוטין את כוחו של החיזבאללה בלבנון ועם מינוי מנהיג חדש לצפון-קוריאה יתכן מצב שמכל "ציר הרשע" (שהקיף את הגורמים שצוינו לעיל) אירן תישאר בודדה מול כל העולם.
מנגד אנו שומעים בחודשים האחרונים "קולות מלחמה" רבים ביחס לאירן ומצדה כהתרסה כנגד ה"מערב". לא מין הנמנע כי השנה תהיה אלימות רבה סביב הגרעין האירני.
מצב זה מבליט שוב את איוולתם של מנהיגי המערב בראשות אובמה סרקוזי וקמרון. במקום לתמוך פיזית במאבק האופוזיציה בסוריה לשם הפלת אסד ושינוי המצב האסטרטגי בעולם, הם פעלו נמרצות להפלת שני המנהיגים שזוהו יותר מכל עם המערב: מובארק וקדאפי ומקבלים במקומם שלטון איסלמי. מאז צ'מברליין לא "התברכנו" באווילות כזו.
מדינה נוספת שצפויה לעמוד במרכזו של מאבק דמים היא ממלכת ירדן. מי שקשוב לתקשורת שומע על יותר ויותר הפגנות, ברמת חומרה מתגברת, נגד המלך עבדאללה ומשטרו. יתכן שהוא יאלץ לעשות עסקה עם החמאס שתמורת מחסה ותמיכה הרחוב הפלשתיני יירגע. נקוה שזה לא יהיה "ספטמבר שחור" מס.2.
מדיניות חברתית: שבירת הקו האחיד של התקשורת
דבר מתסכל קורה לראש הממשלה נתניהו. כאשר במאמץ רב הוא מצליח להרגיע את המצב הביטחוני-מדיני ולייצב אותו קמות עליו בעיות פנים ומאיימות על שלמות ממשלתו. בקיץ הייתה זו "מחאת האוהלים" שעל-ידי הקמת "ועדת טרכטנברג" הוא הצליח לבלום אותה ועתה פרשת "הדרת הנשים" שעשויה להבריח ממנו את המפלגות הדתיות. הבחירות לכנסת הבאה יהיו בשנת 2013.
מבחינת נתניהו אין כל מניעה להקדימן לסוף שנת 2012. זה טוב מבחינת מדיניות חוץ בהנחה שאובמה יבחר שנית. זה טוב מבחינת מדיניות פנים כאשר פירות המדיניות הכלכלית הנכונה של השנים האחרונות עדיין ניכרות במשק וזה נכון מבחינה פוליטית כי נכון להיום אין לו מתחרה לראשות המשלה.
הבעיה הגדולה של נתניהו היא התקשורת הלעומתית שמיישרת קו כאיש אחד כנגדו. לאחרונה החל לפעול, לטעמי בחוכמה ובתבונה, לשבירת הקו האחיד של התקשורת. כישלונו במאבק זה יהיה גם כישלונו הפוליטי.
שנה אזרחית טובה.