"פחיתה" הוא ספר השירים השישי של אלישע פורת. רוב השירים מכונסים כאן לראשונה, ובצידם מובא מבחר של שירי זיכרון. יש בספר המשך לשירי "ארכה תקפה", 2005, ובצדם גם שירים שונים ואחרים. כגון שירי פרידה ושירים העוסקים בשנות המשורר המתקצרות. שירי הקינה והזיכרון שנבחרו הם אלה שלאורך השנים התקבלו בקהל הקוראים, ונקראים בעצרות זיכרון ובטקסים.
המשורר בארי צימרמן כתב על השירים: "אלישע פורת אינו עסוק בהרהורים טשרניחובסקיים אודות היותו של האדם תבנית נוף מולדתו. הנוף והמולדת והתבנית הם טבעו הראשון והאחרון. ככל שהוא יותר מקומי, פרובינציאלי, מחובר, כך הוא יותר אוניברסלי, משוחרר ומגביה עוף".
ועוד כתב: "רבים משיריו של אלישע פורת מצטיינים באיזו אי-מושלמות, בחספוס דווקאי, כמעט חורק, מתגרה, ביופי כאילו-פגום, שממנו, בעצם, נצבר כוחם. ולעתים, בנוח הרוח, החספוס מתרכך קמעא, נכון להכיל הרמוניה זכה... לא מעטים הם מי שיודעים איך לומר, ולמרות שאין להם כל כך מה לומר בכל זאת כותבים וכותבים; מעטים ונדירים הם אלה שיש להם מה לומר ויודעים, כל כך יודעים, איך לומר. אלישע פורת הוא אחד מהם. כפוף, רעול, כהה, שפוף על אופניו, הוא מדווש בשבילי הכפר, אך שירתו כבר משייטת באוטוסטרדות הרחבות של הספרות העברית ומצלצלת, צלולה ובהירה, בחלונותיה הגבוהים."
אלישע פורת, משורר ומספר עברי, עיתונאי ובלש ספרותי, נולד בשנת תרצ"ח 1938. חבר קיבוץ עין החורש ובן למייסדיו. שיריו רכשו להם קהל קוראים נאמן ונרחב. השירים נדפסו בבמות השירה המרכזיות בארץ. תרגומים מיצירותיו ראו אור באנגלית, בארה"ב קנדה ובריטניה. אלישע פורת זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול, ב-1996 וב-2010.
