פרופסור בני מוריס, אשר גדל בליבה של האטמוספרה החלוצית השמאלנית, הרבה אחרי שטבע את המושג היסטוריון חדש ביחסו לעצמו ולחבריו ההיסטוריונים, אינו רואה את חזון השלום מתגשם בדור הזה.
התפנית אצלו החלה כבר אחרי שנת אלפיים. הוא לא היה אופטימי מאוד גם קודם לכן, למרות שתמיד הצביע עבודה או מר"ץ, ב-88' אף היה סרבן שירות בשטחים ונכלא על כך, אבל תמיד היה לו ספק בדבר כוונות הפלשתינים. אירועי קמפ דייוויד ומה שבא בעקבותיהם הפכו אצלו את הספק לוודאות. כשהפלשתינים דחו את הצעת ברק ביולי 2000 ואת הצעת קלינטון בדצמבר 2000, הבין שהם לא מוכנים לקבל את פתרון שתי המדינות. הוא הבין חד משמית שהפלשתינים בעצם רוצים הכול. את לוד, חיפה, יפו ותל אביב.
ערביי ישראל - פצצת זמן
לדעתו ערביי ישראל הם פצצת זמן, גלישתם לפלשתניזציה גמורה הפכה אותם לשלוחה של האויב הנמצאת בתוכנו. הוא סבור שבפוטנציה הם גיס חמישי. גם דמוגרפית וגם ביטחונית הם עלולים לערער את המדינה. כך שאם ישראל תיקלע שוב למצב של איום קיומי כמו ב-48, יכול להיות שהיא תיאלץ לפעול כמו שפעלה אז. אם נותקף בידי אירן ומצרים וסוריה וטילים כימיים וביולוגים ואטומיים ישוגרו על ערינו ובמקביל פלשתינים ישראלים יפגעו בעורף שלנו, הוא יכול לראות מצב של גירוש. זה יכול לקרות. לדעתו אם האיום על ישראל יהיה קיומי ואם ערביי ישראל יתנהגו כאויבים ולא כאזרחים נאמנים, גירוש יהיה מוצדק.
לפי פרופסור בני מוריס יש בעיית עומק באיסלאם. האיסלאם הינו עולם שערכיו שונים. עולם שבו לחיי אדם אין את אותו ערך שיש להם במערב. בציוויליזציה האיסלאמית מושגים כמו חופש, דמוקרטיה, פתיחות ויצירה הם דברים זרים. הנקמה תופשת מקום מרכזי בתרבות השבטית הערבית. לכן לתנועה האיסלאמית ולרשות הפלשתינית החוברות לחמאס העומדים מולנו ולחברה השולחת אותם אין עכבות מוסריות.
נסיבות היסטורית להצדקת טיהור אתני
פרופסור בני מוריס קובע שקיימות נסיבות בהיסטוריה שבהן יש הצדקה לטיהור אתני. כאשר הברירה היא בין טיהור אתני לבין רצח עם, רצח העם שלך, עדיף טיהור אתני.
לדעתו צריך לנסות לרפא את הפלשתינים. אולי במשך השנים הקמתה של מדינה פלשתינית אכן תסייע בריפוי. אבל בינתיים, עד שתימצא תרופה, צריך להכיל אותם כדי שלא יצליחו לחסל אותנו. צריך להקים להם משהו כמו כלוב. לדעתו אין ברירה. הפלשתיניות הערבית היא חיית פרא שצריך לכלוא אותה בדרך זו או אחרת.
להערכתו, מנהיגי אירן ייטיבו לעשות אם יחשבו שנית על ההימור שהם עושים וישעו את תוכנית הגרעין שלהם. פרט לכך, הטוב ביותר שהם יכולים לצפות לו הוא התקפת אוויר ישראלית קונבנציונלית שתהרוס את מתקני הגרעין שלהם. ללא ספק, הדבר יביא לאלפי נפגעים אירנים ולהשפלה בינלאומית. אבל האלטרנטיבה היא שאירן תיהפך למדבר גרעיני. פרופסור בני מוריס הינו בעד מתקפת מנע על אירן כאלטרנטיבה היחידה שנותרה לעצור את תוכנית הגרעין האירנית.
אורח חשיבה אנטישמי
כאשר קוראים ולומדים את ספרו '1948' אשר תורגם מאנגלית ויצא לאור בהוצאת ספרים 'עם עובד' בע"מ ב-2010, על תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, מתברר כי חוסר הנכונות הערבית להשלים עם הנוכחות היהודית-ציונית בארץ ישראל, מעוגנת במאות שנות שנאת יהודים איסלאמית, ששורשיה הדתיים וההיסטוריים עמוקים. פסילת היהודים את הנביא מוחמד מקובעת בקוראן ומוטבעת בהווייתם הנפשית של מי שגדלו על ברכי פסוקיו.
לתרבות הערבית האיסלאמית אורח חשיבה אנטישמי בעליל. המלחמה בין הערבים ליהודים על ארץ ישראל הינה אומנם עימות בין שתי תנועות לאומיות, אך היא יותר מכך - היא חלק ממאבק גלובלי כללי יותר בין המזרח המוסלמי למערב, שבו ארץ ישראל היתה, וממשיכה להיות מבצר מערבי קדומני ראשון במעלה.
מנקודת המבט הערבית, המלחמה בין היהודים לערבים על ארץ ישראל, היא מלחמת דת באותה מידה שהיא מלחמה לאומית על טריטוריה, אם לא למעלה מזה. זו מלחמת קודש.
פרופסור בני מוריס מעלה ספקות על עצם היותם של הפלשתינים "עם", משום שהיישוב היהודי לחם (מ.ח.: ולוחם עדיין) לא ב"עם", אלא במקבצים של אזורים, ערים וכפרים. העובדה היא כי מעטים מאוד היו הגברים הצעירים הפלשתינים שהשתתפו באמת בקרבות 1948, ומעטים מביניהם נפלו חללים במערכות יפו, חיפה, ירושלים, עמק יזרעאל ועמק הירדן.
1948 רדפה כרוח רפאים את העולם הערבי ועדיין היא רודפת אותו ברבדים העמוקים ביותר של זהותו הקיבוצית, של עצמיותו ושל גאוותו. המלחמה והמלחמות הבאות בהן נחלו הערבים מפלה אחר מפלה - מייצגים השפלה, שהעולם הערבי עדיין לא נחלץ מתוכה. זו השפלה שרק התעצמה והעמיקה במהלך שישים השנים הבאות, ככל שישראל גדלה והתחזקה ושגשגה לעיני כל.
ממדי ההצלחה של מדינת ישראל מעוררות בלב הערבים תגובות-נגד מקובעות של דחייה ושל יצרי נקם דמוניים. אומנם חוזי שלום נחתמו - אך האיש הערבי ברחוב, המשכיל הערבי בפינתו, החייל הערבי בשוחתו - מסרבים עדיין להכיר במדינת היהודים ולהשלים עם מה שקם והיה לעובדה. בעיני הערבי מגלמת מדינת ישראל אי-צדק בקנה מידה קוסמי.
רבים עד מאוד הערבים, המורגלים מסורתית בראייה ארוכת טווח, ואשר קצה נפשם במצוקת הפלשתינים שקצה אינו נראה לעינם הטרוטה, ואלה לעולם לא ישלימו עם הסדר המזרח תיכוני הכולל בתוכו את המדינה היהודית.
האם 1948 הייתה תופעה חולפת, או שהיא מוחתמת בבשר האזור ועתידה להתפרץ שוב? התשובה טמונה בערפילי העתיד.
