האופוריה בה חיו תושבי ברלין (שגם כיום מוצפת בהדוניזם וסיפוק תאוות למיניהן בבארים, בתי קזינו ודיסקוטקים חדשניים) הייתה עדות לשקיעתם המוסרית והסתרת המצב מתחת לשטיח. הפקת המחזמר בקאמרי מגיעה לאחר הצלחות בגירסאות שונות ברחבי העולם, ונכיסתו כאחד מהמחזמרים הטובים ביותר, אם לא הטוב ביותר. הקהל זוכה לצפות בהפקה כה מושקעת, בביצוע כה מעולה ובגירסה כה רעננה עם הדגשים שונים מבעבר, שמחדדים את כל הנקודות - עד שקשה להצביע על גורם אחד להצלחה הפנומנלית.
איתי טיראן, ללא ספק השחקן הטוב ביותר בארץ, משחק את המנחה של ההצגה-בתוך-ההצגה. הוא נראה כמו שילוב של שד וליצן, ערמומי כנחש בגן העדן, פתיין ונביא כאחד. יכולות השימוש שלו בקולו הנפלא, בתנועות גופו הפנתריות, ובשליטתו על כל המתרחש - עושים אותו לעוגן של המחזה. אך יחד עמו כובשת את הקהל גיבורת הסיפור, אולה שור-סלקטר בדמות זמרת הקברט סאלי בולס. קולה הנפלא של שור, שמצליח להשכיח כליל את קולה של ליזה מינלי (שהופיעה בתפקיד זה בקולנוע), מציג בפנינו כוכבת-על של ממש. למעשה, כל הסיפור נסב עליה, על סאלי, והיא המראה של החברה הגרמנית באותה תקופה. ממשיכה לחיות חיים ללא חשבון, בלי לחשוב על המחר, ואיזו משמעות יש לשינוי האקלים הפוליטי שהחל עם עליית הנאצים לשלטון. אולה היא זמרת שקולה משתפר כל הזמן, ובהצגה זו היא בשיאה. בנוסף, למרות שזה לכאורה "רק" מחזמר, היא מגלה את רגישותה ויכולת המשחק העשירה שלה במיוחד לקראת הסוף, ומטלטלת את הצופים.
התפאורה הנהדרת של רוני תורן חפה מכל ריהוט, מלבד כסאות, אך רקע ה"קירות" עליהם מוקרנים צילומי העיר ברלין, והקירות העטויים קטעי עיתונים מאז, מעניקים סביבה הולמת ומשלימה את המתרחש. הצבת התזמורת הנשית המצוינת בקומה שניה מעל הבמה, בעומקה, כשמאחוריה מוקרנים צילומי העיר, ושעליה ניצח יוסי בן נון - עושים את החוויה הוויזואלית והווקאלית לשלמה במשחק האורות. כמו התלבושות המושקעות והעשירות שעיצבה אורנה סמורגונסקי, כך גם תרגומו הקולח והמעולה של אלי ביז'אווי המחונן, ובימויו הגאוני של עמרי ניצן, קושרים את כל האלמנטים ליחידה מושלמת ללא פרצות. למשהו שלא רואים במחוזותינו וברמה יותר גבוהה מברודוויי. ושאפו למעצב הסאונד המוקפד ברמה כה גבוהה - ישי חממי.
מחזמר יקר ויוקרתי
הפרס על העיצוב המוצלח ביותר בהצגה מגיע לכוריאוגרף עטור פרס "אוליבייה" על עיצובו ל"קברט" בלונדון ב-2007 - חביאר דה פרוטוס יליד ונצואלה. כוריאוגרפיה כה מקורית, שכמוה לא ראינו בשום מחזמר, שופעת מיניות עם הרבה הומור ודימיון ללא גבול, ומנצלת כל אפשרות לענג את הצופים. אך כל זה לא היה אפשרי, לולא בחר עמרי ניצן את השחקנים, הרקדנים וכל היתר בפינצטה. כל אחד ואחת שמופיעים כאן, ולו גם ללא רפליקות, משמעותי ותורם לעושר ההצגה.
גדי יגיל, אחד העוגנים המרכזים של "הקאמרי”, מרשים מאד כ"שולץ", הדייר במלון של גב' שניידר (מיקי קם הנהדרת), שמחזר אחריה בעזרת הפירות מחנותו, בעת מצוקה כשאלה היו נדירים. היותו יהודי לא מפריעה כלל ליצירת הקשר, שכמעט מתמסד, אלא ש... וכאן נכנסת ההיסטוריה לעניין ומשבשת הכל. אך גם הוא אוטם את עיניו, ומסרב לעזוב את גרמניה, בטענה: "הרי גם אני גרמני!!! והכל זה זמני, ועוד מעט יעבור...” נו כך גם חשבו כל מיליוני יהודי אירופה, שלא שעו לאותות האזהרה, ונכחדו.
העלמה קוסט, הדיירת העובדת בלילות באירוח כל מלחי הצי, עירית קפלן הדשנה והעסיסית, שגם מפליאה בקולה, ממחישה גם היא את ההתדרדרות המוסרית של הגרמנים על-מנת להתקיים. אקי אבני, קליף, הוא בן דמותו של כריסטופר אישרווד, שעל-פי ספרו נכתב המחזה ואח"כ המחזמר של ג'ו מאסטראוף. אבני ממלא עם הרבה קסם את תפקיד הסופר האמריקני הצעיר שהגיע לברלין המעטירה כדי לכתוב רומן, אך מתאהב בזמרת סאלי, למרות נטיתו גם לבני מינו. דבר שלא נראה בסרט, וכמעט לא הוזכר בהצגת תיאטרון "הספריה" - מקבל כאן הבלטה ללא פשרות. את זה אנו לומדים מהקטע בו ישראל ארנסט יפה התואר והמוכשר כ"בובי", מנסה לפתותו בהמשך להכרותם בעבר. את מקומו של יובל זמיר שנפטר, כמקס, מילא מוטי כץ. אורי רביץ תמיד מרשים, וגם הפעם כ"ארנסט". המלחים היו ניסו שליו, טל וייס הרבגוני, וציון חורי. מכל הרקדנים ותושבי ברלין שמספרם רב, נזכיר רק את אנטון לפידוס הרקדן והכוריאוגרף שזכור מ"רוקדים עם כוכבים", ולצידו להקת רקדנים מעולים. חוויה.
כמו שנכתב למעלה, הרי בחלקו השני של המחזמר מזומנות לצופים שתי "בומבות", הפתעות שמהממות את הקהל. הראשונה, היא הופעתה של מאיה קופצ'יק, רקדנית הבלט המעולה, כ"קופה" עמה בחר המנחה לקשור את אהבתו. ולא נספר למה ומה קרה. והקטע השני הוא קטע הסיום, בשונה מהפקות קודמות של "קברט" - שמשאיר את הצופים המומים לחלוטין. ורק לאחר שהחילותי למחוא כפיים - המשיכו כולם אחרי.
כפי שציינתי בתחילה - המחזמר מתחיל כבידור הדוניסטי-אירוטי משובח ויצירתי, וממשיך עם לקח וחומר עמוק ביותר למחשבה. ולא נכביר במילים. יש לכם עוד הזדמנות לראות, כי הוסיפו עוד 25 הצגות לחמישים שנקבעו בתחילה, למחזמר היקר והיוקרתי הזה. לרוץ ולראות בכל מחיר, משהו שלא יישכח.
