היזכרו-נא, קוראים יקרים, מתי שמעתם לאחרונה על הטקסט המכונה "הפרוטוקולים של זקני ציון" (להלן - "הפרוטוקולים")? חלקכם מכיר את המושג באופן מעורפל, אחרים זוכרים אזכורים פה ושם מתוך שיעורי ההיסטוריה ותולדות עם ישראל. הכל, ודאי, מכירים את הכריכות שליוו את המהדורות השונות - התמנון הציוני (ששב והשתלט על ה"מאווי מרמרה" באחת הקריקטורות שפורסמו בעיתונות הטורקית), היהודי בעל האף הגדול ושקיק מטבעות בידו, העכביש חובש הכיפה, אך סיפורם של "הפרוטוקולים" לא הסתיים שם, ואף לא בהשראה לכתיבת הספר "מאבקי", מאת אחד, אדולף היטלר שמו.
"הפרוטוקולים" הללו עודם מופצים, נקראים ומוצגים כאמת היסטורית. אין מדובר בכמה אתרי אינטרנט בעלי גון ניאו-נאצי, אלא בתופעה נרחבת הרבה יותר.
דומה כי יותר ויותר פובליציסטים, פסבדו היסטוריונים ואחרים עיוורים משנאה, נאחזים בטקסט הזה בכל פעם ששמה של מדינת ישראל עולה לכותרות, היינו, מדי שעה קלה, ומוכיחים, לא בלא הצלחה, כיצד הדבר מתיישב עם המזימה הציונית להשתלט על העולם.
לאחרונה פרסם
גלעד עצמון, מוזיקאי מוערך וישראלי לשעבר, ספר בכותרת The Wondering Who? ובספר זה מציג טענות רבות מתוך "הפרוטוקולים", ובדרכו היצירתית, אף מוכיח את אמיתותן. לצערי, הוא איננו בודד במערכה, שכן "הפרוטוקולים" מככבים במספר תחקירים ומאמרים רציניים אשר נכתבו בעיתונות הערבית, וכן בהאשמות כלפי אלה הבוגדים באומה הערבית. כלפי מובארק נטען כי הוא אינו אלא סוכן ציוני, ואף מועמר קדאפי המנוח הואשם כי יישם, הלכה למעשה, את מזימותיהם של זקני ציון. הנה מאמר מאתר
ממר"י, והנה אחר מ"
מבט לתקשורת הפלשתינית", שניהם נכתבו לאחרונה.
מה יש בהם, בפרוטוקולים הללו, אשר רבים כל-כך מאמינים באמיתותם במשך שנים רבות כל-כך?
"הפרוטוקולים של זקני ציון" אינם אלא פלגיאט (גניבה ספרותית) מעובד מתוך יצירה סאטירית שכתב מוריס ז'ולי, אזרח צרפתי בתקופת שלטונו של נפוליאון השלישי אשר ביקש למחות על המשטר האוטוקרטי, וחיבר ספר עבה למדי בשם "דיאלוגים מהגיהנום בין מקיאבלי ובין מונטסקיה" - "Dialogue aux enfers entre Machiavel et Monstesquieu". בדיאלוגים אלו, דנים השניים, האחד מייצג את השלטון האוטוקרטי בצורתו הבוטה ביותר, והשני מייצג ליברליזם קיצוני, ומנסים להגיע למטרה משותפת - כינון שלטון יחיד. במילים אחרות, כל הדרכים מובילות לרומא, שם יושב הקיסר.
זייפני "הפרוטוקולים" לא טרחו טרחה רבה מדי לכסות את עקבותיהם, על כן, כל קורא יכול למצוא את הסתירות הטמונות בהם: מחד-גיסא, יש להפיל את המלוכה ולהמשיל ממשלה כל יכולה, שכל חבריה יהודים, ומאידך-גיסא - מלך יהודי ימלוך על הכל. בהמשך ניתן לראות כי הם ניסו לפנות אל קהל רב ככל שניתן, משום שבפרוטוקול מסוים נכתב על מיסוי לכלל האזרחים והעלאת יוקר המחיה כדי להפוך אותם לעבדים, ובאחר נכתב כי רק העשירים ישאו בנטל המס, כדי לא להכביד יתר על המידה עם העניים. בפרוטוקול אחד נכתב כי היהודים שולטים בעולם התקשורת, ובאמצעות כך מזינים מסרים המתנגדים למעשיהם, רק לצורך מראית עין של דיון ציבורי, ובאחר - על הפיקוח המחמיר לבתי דפוס, על-מנת שהממשלה (עם מלך או בלעדיו) תוכל לדעת מבעוד מועד אלו מתקפות תקשורתיות עתידות לצוץ.
נראה כי כשהשנאה מפעפעת - אין צורך בהיגיון, וזה עוד בטרם התייחסתי אל התבטאויותיהם של זקני ציון בדבר "תוכניתינו הערמומיות", "שנאה ונקמה הן המניעות אותנו" ויתר משפטים שלא היו מביישים אף דמות-רשע בסרט מצויר החוכך בידיו וצוחק צחוק מרושע.
למעשה, כותבי הפרוטוקולים לא נזקקו למאמץ רב כדי לשכנע את ההמונים כי מסמך אמיתי בידם. הם פרצו דרך דלת פתוחה לרווחה, שהרי שנאת היהודים בימים העליזים של סוף המאה התשע-עשרה פרחה במקביל לעליית הרגשות הלאומיים. פתאום קם גוי ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. הוא מביט ביהודי ומתכעס - מדוע היהודי עוסק במשלוח יד זה דווקא? הוא אינו נותן דעתו על כך שאבות-אבותיו הגויים אסרו על היהודי לעסוק כמעט בכל תחום חקלאי, והותירו אותם לעיסוקים פיננסיים ואקדמיים.
רבות נכתב על הפרכתם של "הפרוטוקולים". לא חלפו שנתיים מהוצאתם לאור באנגלית במהדורה הראשונה וכבר התגלה הזיוף, אולם עבור האנטישמים אין מדובר אלא בזיוף של הגילוי, על-סמך פרדוקס הריגול אליבא דסטאלין: אם תודה בריגול - תורשע כמרגל. אם לא תודה בריגול - אינך אלא מרגל מסוכן המסתיר היטב את כל ההוכחות נגדו. לפיכך תורשע כמרגל.
דבר כמעט אחרון: הנרי פורד שילם מכיסו על הדפסת 500,000 עותקים של המהדורה האנגלית, בין השנים 1922-1920. אני סבור כי לא לחינם בחר האקסלי בפורד כדימוי לאל החומרי של העתיד.
יאיר לפיד ונועם שליט אינם קשורים לדיון זה. איזכור השמות הללו נועד אך ורק כדי למשוך קוראים. אני סמוך ובטוח שהללו לא יגלו התנגדות.