בשנים האחרונות אנו עדים למספר רב, יחסית, של פסקי דין על הוצאת דיבה ולשון הרע הגוררים התנצלויות ופיצוי כספי. חלק ניכר מפסקי הדין מתייחס לערוץ 10 אך לא רק. הסיבה ברוב המקרים היא "אצבע קלה על ההדק" דהיינו שימוש במילים היוצרות את הרושם כי נשוא הכתבה או הידיעה אינו אדם ישר או הצגת העובדות באופן שמשתמע מהן כי נעברה עבירה על החוק.
הרי מקבץ של מקרים כאלו:
שלדון אדלסון: בעקבות פרסום כתבת פרופיל על המיליארדר היהודי שלדון אדלסון, בערוץ 10, נתבע הערוץ לפרסם הכחשה לפרטים מסוימים שפרסם ולהתנצל על כך. לאחר דיון ממושך בין עורכי הדין ואיום בתביעה כספית גדולה נאלץ הערוץ לפרסם התנצלות כמבוקש. בעקבות פרסום ההתנצלות התפטרו מספר בכירים בערוץ.
משה בובליל ואילת קלאב הוטל - בעקבות פרסום תחקיר , בתוכנית "המקור" בערוץ 10, על נסיבות הקמת המלון והמימון הציבורי שניתן ליזמים. השתמע כאילו הנ"ל "לקח" לכיסו חלק מהכסף. בעקבות תביעה נאלץ הערוץ להתנצל ולשלם פיצוי כספי שטרם נקבע.
רכז המודיעין של משטרת נתניה - בפרומו לתוכנית נאמר על-ידי העיתונאי
רביב דרוקר כי הנ"ל "נזרק" ממשטרת נתניה, דבר שאינו אמת. עקבות תביעה הערוץ נאלץ להתנצל ולפצות כספית את התובע.
תביעת דיבה של משפ' נתניהו - בעקבות פרסום במעריב ותחקיר בתוכנית "המקור" בערוץ 10, משפ. נתניהו תובעת, בטענת לשון הרע, התנצלות ופיצוי כספי גבוה מהנ"ל. יש לציין כי בעקבות הכתבות נדרש
מבקר המדינה לבדוק את העניינים שהועלו בפרסומים ולאחר בדיקה לא מצא כל פגם בהתנהלות משרד ראש הממשלה.
סרן ר' - בתוכנית "עובדה" של העיתונאית
אילנה דיין בערוץ 2 נקבע כי סרן ר' "וידא הריגה" של תלמידת בית ספר פלשתינית, תושבת רפיח, שבטעות נכנסה לשטח צבאי סגור. למרות שהצבא הכחיש את העובדות שהועלו בתוכנית הביא העיתונאית "עובדות" להוכחת טענותיה ואף התעמתה בפומבי עם דוברת צה"ל דאז וח"כ כיום, מירי רגב. לימים זוכה סרן ר' מכל אשמה והוכח כי חייליו ניסו להטיל עליו אשמה כוזבת. הנ"ל הגיש תביעת הוצאת דיבה ולשון הרע כנגד העיתונאית והערוץ ובמשפט, בפני השופט סולברג, היא הורשעה בכך ונמתחה עליה ועל אופן עבודתה ביקורת חריפה. מעדותה בבית המשפט משתמע כי היא השתמשה במקרה של סרן ר' לצורך קידום השקפת עולמה הפרטית וכי לעובדות משמעות קטנה ולמסקנה הציבורית, אליבא דאילנה דיין חשיבות עליונה.
מקרים אלו ומקרים נוספים שלא כללתי במאמרי מצביעים באופן ברור כי לאמת העובדתית ולכבודו של הפרט אין כל חשיבות. הדבר העומד בראש מעיניי העיתונאי המצוי, בעיקר זה המצוי בצמרת התקשורתית, הוא הבאת השקפת עולמו האישית לידיעת המאזינים בניסיון להשפיע על דעת הקהל ובאופן עקיף אך "מתגלגל" מכך על השלטון ומעשיו.
