גילוי נאות (1): אני סטודנט בבר-אילן.
גילוי נאות (2): אני לא מתומכי
יאיר לפיד. הדעות החילוניות המוסוות ב'ישראליות', ההתנגדות למפעל ההתיישבות, הבורות שהוא מגלה ביחס אליהם (כבישים טובים משווייץ? איפה?) לא נמנות על ערכיי.
ההכרזה ה'פייסבוקית' שלו על כניסתו למירוץ הפוליטי הכניסה את כלל המערכת ללחץ כולל. הימין חושש שהוא יגנוב את קולות המרכז, השמאל חושש שהוא יגנוב את קולות המרכז, המרכז חושש שהוא יגנוב את מקומו. כולם חוששים לכיסאותיהם. אבל מה עושים נגדו? אין עליו כלום, הוא טפלון.
טלילה נשר מצאה משהו. באוניברסיטת בר-אילן מסתבר שהוא לא סיים תואר ראשון. לפי מה שאני יודע, גם תעודת בגרות אין ללפיד. הוא התקבל למסלול ללימודים גבוהים על סמך "הישגיו העיתונאיים והספרותיים" - דבר שנשמע מעורער בפני עצמו, אבל כך הם פני הדברים.
המועצה להשכלה גבוהה התכנסה לדון בעניין, כי כפי שהגדירה זאת
ציפי חוטובלי בשיחה בפני סטודנטים (בבר-אילן) - זו "הפקרות אקדמית". הבעיה אינה בעצם הדיון, כי הוא חשוב ומהותי, ויש קריטריונים ברורים לקבלה ללימודים גבוהים, והוא לא עונה עליהם. הבעיה מתחילה כשהדיון מתבצע בכנסת - איפה שכאמור, כולם חוששים מלפיד.
הוועדה לחינוך נדרשה לעניין - ואז מה יהיה? לא ברור. אני לא יודע איזה או כמה שיניים יש לוועדה, אבל ברור כאן שמשהו מסריח. הארץ, מתחרים של ידיעות (והמעסיקים של לפיד). חברי הכנסת - המתחרים של לפיד, נדונים לבעיה. הדיון נכון, חשוב, מהותי לעולם האקדמי אני מניח, אבל העיסוק של חברי הכנסת פה לוקה בחסר, מלא באינטרסים פוליטיים צרים.
את האג'נדה של יאיר לפיד אפשר לפרק באופן ענייני וערכי, כנראה שאלו דברים שחסרים גם בכנסת.
