לנוכח ההשגות והביקורת של ח"כ
זהבה גלאון וארגוני הנשים בעניין מסקנות ועדת שניט בנושא משמורת ילדים, ניסיתי לאתר לאחרונה את הזמר אבנר גדסי ולהציע לו שישנה במעט את שירו הידוע "הגברים בוכים בלילה" ויוסיף לו את המילים "ובוכים גם ביום".
אינני יודע כמה פעמים בחייהן פקדו ח"כ גלאון והמבקרות האחרות את מסקנות הוועדה, את בתי הדין הרבניים ובתי משפט לענייני משפחה על מחוזותיהם, כמה פעמים נכחו בדיונים (כמעט אפס הואיל והדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות) ועיינו בהחלטות שיפוטיות ופסקי דין. למקרא ביקורתן אני סבור כי דבריהן ניזונים מפי השמועה והסברה הרווחת בציבור ולא לאחר מחקר אמפירי מעמיק.
שום הנחות לגברים
הדין הנוהג אינו מעניק שום כוח לגברים על פני הנשים. בעניין המזונות למשל הדין החל לגבי יהודים מפלה לרעה את הגברים דווקא. עד גיל שש שנחשב הגיל הרך ובבחינת קטני קטנים, האב משלם את מלוא צרכי הילדים אף אם בת הזוג אמידה והוא מתפרנס בקושי. זו ההלכה מקדמא דנא. מאידך זוג שלא חל עליו דין אישי (אינם יהודים או אינם משתייכים לעדה מוכרת או זוגות מעורבים) תשלום המזונות מתחלק בין האיש לאשה בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא. מישהו כבר אמר פעם שקשה להיות יהודי!
בעניינים האחרים, כמו הרכוש למשל, בית הדין הרבני כפוף לדין האזרחי ואינו רשאי להפלות את האשה כהוא זה (כי כך פסק והורה להם בג"צ) אלא בהתאם להוראות הדין האזרחי ולהפך. סוגיית המשמורת, אשר נדונה בכל ערכאה שהיא עוברת כמה מסננות לרבות פקידות סעד (פקידי סעד לא בנמצא) עד אשר מתקבלת הכרעה בנושא. מעיון בהחלטות בנושא בערכאות השונות, נמצא כי בדרך כלל המשמורת על הילדים היא לאם. חריגים למשמורת הם, אם מסוממת או בלתי מוסרית בעליל, לא עלינו.
בתי משפט אינם עושים שום הנחות לגברים. בדיונים רבים בבית משפט לענייני משפחה בסוגיית המזונות, נקבעו החלטות המחייבות את האב במלוא שכרו למזונות ילדיו ואף מעבר לכך. בכך הותירו אותו ללא מקורות מחייה. מששאל באחת המקרים אב, מנין אשלם את החיוב שהושת עלי, נענה, תקום שעה אחת קודם ותמצא לך עבודה נוספת. חרף העובדה שלעיתים מדובר באב בשנות החמישים לחייו אשר עובד במשרה מלאה במלאכת כפיים. במקרים מעין אלה בתי משפט מתעלמים מהלכה שנקבע בבג"צ כי יש להותיר לאב הנושא בדמי מזונות כ-2,000 שקלים למחייה.
גברים רבים במיטב שנותיהם שבים לבית הוריהם הואיל ומתקשים למצוא לעצמם קורת גג בשל החיוב הגבוה והבלתי אפשרי במזונות. אין מענה בדין הישראלי המגן על שכרו של אב אשר אינו יכול לשאת במזונות ילדיו כפי שמגן בחיובים אחרים שאינם דיני משפחה.
מי השולט ומי הנשלט?
חוסר יכולתו האובייקטיבית של אב לשלם למזונות ילדיו, גורר בעקבותיו פקודות מאסר. אז נשאלת השאלה מי שולט כאן ומי הנשלט!. אב אשר הילדים במשמורתו, סיכוייו לזכות במזונות עבור ילדיו מבת זוגו אף אם זו משתכרת כפליים ממנו שואפים לאפס. לא ידוע ולא בנמצא אשה אשר הוצא כנגדה פקודת מאסר בגין אי תשלום מזונות ילדיה, אמידה ככל שתהיה.
מי הם או למען הדיוק מי הן פקידות הסעד אשר על-פי המלצותיהן נקבעת המשמורת. נשים ונשים בלבד. האם לכך התכוונה ח"כ גלאון שקבעה נחרצות שדיני המשפחה נשלטים על יד ממסד גברי!!. הגבר המצוי שאני נתקל לא אחת בכזה, אינו משתף פעולה עם פקידות הסעד הואיל ולטענתו, הן אינן אובייקטיביות ונוטות לטובת הנשים.
גברים מוותרים הרבה יותר מנשים על זכויותיהם בדירה המשותפת על-מנת להפחית במזונות שנאלצים לשלם. אינני יודע כמה גברים בוכים בלילה, אבל לנגד עיני גברים רבים בוכים ביום במשרדי, במסדרונות בית המשפט ובאולם הדיונים.
למצער, קולם לא נשמע!
