לפני מספר שבועות ישבתי בביתה של לילי, אישה מקסימה בת 75 אשר נולדה עם מום מולד של צליעה. כששאלתי אותה מהו הקושי המרכזי בחייה, ציפיתי שהתשובה תהיה קושי פיזי להתנהל, בעיות נגישות לנכים במוסדות ציבוריים וכדומה. להפתעתי ולצערי, תשובתה של לילי הייתה אחרת לגמרי. "הקושי הפיזי אומנם תופס חלק גדול מחיי היומיום ומקשה עליי מאוד, אך הוא שולי בחיי. מילדותי ועד היום הקושי המרכזי איתו אני מתמודדת, הוא הקושי הנפשי. הרגשת השונות שהחברה נותנת לי בכל רגע. המבטים החודרים והמבוהלים, גורמים לי להרגיש כאב ובושה גדולה שמלווה אותי כל רגע נתון". המילים הללו פילחו את ליבי.
חישבו לעצמכם: כמה אחוזים מהאוכלוסיה הם נכים? ממוצע התשובות שקיבלתי לשאלה זו היה כ-7%. אחוז הנכים במדינת ישראל הוא 18%, יותר מפי שניים מתודעת הציבור! בנוסף, קיימת בעיה תודעתית עמוקה בקרב חברתנו שצריך לעקור אותה מהשורש, והיא הציור של הנכה בעיני החברה. כפי שלילי הגדירה את המצב, המצב הוא שכשאדם "נורמלי" רואה אדם בעל נכות – הנכות משתלטת על ציור האדם הנכה ואין הוא נתפש כאדם "נורמלי" בעל נפש ורגשות, אלא כאדם בעל פגם בלבד. הנתון הזה נוראי ודורש שינוי! הנכה הוא אדם ככל בני האדם, עם מום משני בלבד הקיים בו.
אם כל אחד מאיתנו יחשוב על עצמו, נגלה שכולנו נכים בלא מעט מובנים, בעיקר פנימיים, שלא נראים לעין, ולכל אחד מאיתנו או מקרובינו – גם נכות חיצונית-פיזית יכולה לקרות בכל רגע. העולם הוא גלגל.
חוסר התודעה, יותר נכון ההתעלמות, נמצאת גם בקרב הממשלה והרשויות המקומיות ביחסן לאוכלוסיית הנכים. אוטובוסים לא מונגשים המונעים מנכים שימוש בהם, מדרכות חסרות כבש בסמיכות למעברי חציה שגורמות לנכים לעיתים לחזור את כל הרחוב חזרה על-מנת למצוא דרך לחצות את הכביש, עמודי חשמל התופסים את כל רוחב הרחוב ומונעים מעבר ברחוב, דלתות כניסה צרות שלא מאפשרות כניסה למוסדות ובחלקם אף ממשלתיים, יחס משפיל ומפלה לבעלי נכויות הנובע בחלקו מביורוקרטיה מסובכת שדורשות הרשויות, ודוגמאות אינסוף מעין אלו - הם לחם חוק של בעלי נכויות.
נגישות ורגישות - עוד לפני 2021
במהלך השנים האחרונות יש שיפור והתקדמות בתחום, בעיקר הודות לעמותות ולארגונים רבים הפועלים ימים כלילות לקידום מעמדם וזכויותיהם של הנכים, שיהיו בני אדם ככל בני האדם. חיוך עלה על פניי כששמעתי לראשונה לפני פחות מחודש את כרוז האוטובוס מודיע על התחנות הקרובות. גם בתחום הנגישות הרשויות המקומיות מחויבות עד שנת 2021 להפוך את עירן לנגישות.
בואו נעשה את שביכולתנו כבר עכשיו, נגביר מודעות, נרים חפצים שיכולים להיות למכשול עבור הנכים ברחובות, נפעל להנגשת מקומות עבודתנו, ובראש ובראשונה נראה בנכים בני-אדם "נורמטיביים", ונעלים את הנכות מעינינו ומתפישתנו. ולפני שנת 2021.
