אחת מן הדמויות הלא יהודיות, המעניינות, המרתקות וההירואיות ואשר קשורה היא להיסטוריה ולעולמה של האומה היהודית לדורותיה, היא דמותו הססגונית והרבגונית של האיש יתרו, מנהיגה הדתי והרוחני החשוב ביותר של האימפריה המדיינית הקדומה, אחת מן האימפריות שהיו עויינות את העם היהודי.
יתרו היה מנהיג דתי בעל שיעור עולמי אשר "עבר את הרוביקון", קרי: יתרו ביצע צעד מכריע ובלתי הפיך במסלול חייו השגרתי והיום-יומי כדי להשיג מטרה נכספת אחרת והיא (מדרש גם): "חוויה רוחנית יהודית". חוויה אחרת, שונה ואף מנוגדת לחלוטין "לחוויה הפגאנית והאלילית" שעליה יתרו גדל וצמח ושאליה היה מורגל עוד משחר ימי עלומיו ועד למחצית ימי חייו (לערך) שהרי "כומר לעבודה זרה היה והיה מפטם עגלים לה" (סוטה מ"ג. ומדרש המכילתא).
עשה הכל כדי להסתופף בצילו של אלוהי ישראל
וגם אמנה, פרשת השבוע, פרשת "יתרו" שעל שמו הפרטי נתייחדה היא "ונקנתה" על ידו בזכות ולא בחסד, מונה ע"ב פסוקים (וסימנך: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן") פותחת את אחד מסיפורי המקרא המדהימים על האיש יתרו שבניגוד לכל שאר עמי ומנהיגי אומות העולם, כשהוא שומע "את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו" הוא אינו 'עושה חשבון' למעמדו הרם, לתפקידו החשוב, לאנשי מרעיתו ולבני משפחתו, הקרובים והרחוקים, 'אינו סופר איש ממטר', משליך הכל מאחרי גוו ובא ומגיע (אל המדבר) כדי להסתופף בצילו של אלוהי ישראל ומשה נביאו/שליחו, ש"במקרה" הוא גם חתנו. וכדי שלא 'נחשוד' ביתרו שעיקר הגעתו הייתה בגלל קרבתו המשפחתית למשה, "תורתנו הקדימה את צמד המילים 'כוהן מדין' לצמד המילים 'חותן משה'. ודו"ק" (מדרש גם).
על מעשה הירואי הלזה של "חציית הקווים" אל ולכוון "אוייבת העמים, הלשונות והאנושות" (כפי שרבים מעמי העולם נוהגים להגדיר תדיר את האומה היהודית ואף בימינו אנו ממש, ימים לא פשוטים התוכפים ובאים עלינו, ל"ע, כשהשנאה לעם ישראל הולכת וגואה וביטויים אנטישמיים עד להחריד הכוללים איומים ממשיים להשמדתה של "הישות הציונית" ולהשמדתו של "השטן הקטן" (=ישראל) לצד השמדתו של "השטן הגדול" (=ארה"ב), יתרו משלם מחיר יקר וקשה: מעמדי, תדמיתי, משפחתי, ובעיקר מחיר אישי כואבי.
השלים את משימת חייו להתגייר
חז"ל ע"ה הרחיבו בעניין זה ונציין מזער מהם, למשל (שמו"ר א', ל"ב): "עמדו ונידוהו". ובאיזו צורה? - "שלא יזדקק לו שום אדם. שלא יעשו עימו כל מלאכה ושלא ירעו את צאנו"...יתרה מזאת. בעת שיתרו היה שלם עם החלטתו לעבור לצד היהודי כ"מקשה אחת", פיזית ורוחנית, עשה הוא זאת במהירות שיא של פחות מיום אחד שלם, תוך "שש שעות" (!) (שוחר טוב ע"ח, ד'). יתרו אף השלים את משימת חייו בכך שנתגייר, כמאמרם על הפסוק: "וייחד יתרו". "מלמד שייחד שמו של הקב"ה בעולם ונעשה יהודי" (ילקוט שמעוני, רמ"ח)
ולעומתו, אומות העולם שגם הם
שמעו את הניסים והנפלאות שעשה האל בטובו ובחסדו לעמו בית ישראל, נשארו הם באדישותם ובאטימות ליבם ובאמונתם הפוליתאיסטית (=אמונה באלים רבים), והגם שאימה ופחד אחזתם. וחלקם, כדוגמת עמלק הרשע, העיזו פניהם ונלחמו בעם ישראל. בכך, יתרו היה מיוחד ושונה, ועל כן, שמו נתייחד, נחרת ונצרב לנצח בתודעת העם היהודי, בפנתיאון השמות הנצחי של עם הנצח ובתורתנו הקדושה, בפרשת "יתרו".
