עידו באום, זה בשבילך

בדיוק לפני שנה - תחת הכותרת "לא מאמין להם", כתבתי את הפיסקה המסיימת הבאה: "הדילמה המרקדת על שולחנם של שופטי העליון (בפרשת סרן ר'), חצופה ומטרידה. על כף אחת של המאזניים יש 'סתם אזרח' פגוע, נטול כוח, עם פסק-דין לטובתו. על כף המאזניים השנייה יש לביאת תקשורת פצועת אגו, שזוכה לתמיכה וגיבוי מ-(רוב) הברנז'ה. אם יכריעו לטובתה, הסיפור מבחינתם הסתיים! אם יכריעו לטובתו יפתחו חשבון עם העדר. בנסיבות האלה, לא קשה לי לנחש את התוצאה" (8.2.11). שנה חלפה, ואילנה דיין יצאה מחייכת מבית המשפט העליון. הערעור שלה התקבל, התקשורת דיווחה על ניצחון, ומי שהעמיק, מצא עוד כמה דברים. מכל התגובות, והיו הרבה, בחרתי להגיב על תגובתו של עידו באום (הכתב לענייני משפט של הארץ), שהגדיר את הניצחון של דיין, כ"זובור" לשופט סולברג. תחת הכותרת "שיעור לסולברג בחופש העיתונות" (הארץ, 9.2.12), מביא עידו באום את ההבדלים בין שתי הגישות - זאת של השופטים המזכים (אליעזר ריבלין, עוזי פוגלמן ויצחק עמית) וזאת של החדש בעליון, נעם סולברג. המסר הראשי העולה ממאמרו של באום: שופטי העליון לימדו את סולברג מהי עיתונות חופשית, ומהי אתיקה עיתונאית. מאמר הפרשנות של באום, החזיר אותי לתוכנית "תיק תקשורת" ששודרה כמה שנים, קודם שסולברג פסק את פסיקתו, ושבה פרופסור אסא כשר קבע (ציטוט): "השידור בושל בצורה חסרת אחריות, ובלתי אתית בעליל" (25.5.06). פרופסור אסא כשר נחשב ל"מר אתיקה". ההגדרה שלו את העריכה - כ"בלתי אתית בעליל" - היא בבחינת "עדות מומחה". על זה צריך להוסיף את העובדה שבעבר כיהן כ"נשיא מועצת העיתונות". עם כל הכבוד לשופטי העליון, הבנתם את כללי האתיקה העיתונאית קטנה מהבנתו של פרופסור כשר. מסקנתי מהניצחון של אילנה דיין ישנה: התקשורת שולטטטטטטטטת...