למה כשמדובר בילדים אין מקום לפוליטיקה

את השבוע החולף התחלנו עם הפיגועים (או שמא עליי לומר ניסיונות הפיגוע?) בתאילנד, בגאורגיה ובהודו. אם תרצו, בהחלט ניתן לקשר את הפיגועים לנקמה מתוקה שמבקש ארגון חיזבאללה להשיג לאחר מותו של מורנייה. חיזבאללה, לעומת-זאת, אינו ממהר לקחת אחריות על הפיגועים הללו. לא, לא משום שנסראללה מפחד. אלא פשוט כי האנשים שהיוו יעד לפיגועים הללו היו דרג זוטר מדי מכדי להוות נקמה מתוקה מספיק למותו של מורנייה. הקישור של ניסיונות הפיגועים בגאורגיה, בהודו ובתאילנד מתבקש ליום השנה לרצח מורנייה, אך איננו נכון. אני מתקשה להאמין כי אני כותב את השורות הללו, אך איאלץ להסכים עם שר החוץ האירני, שאמר השבוע כי "לציונים אויבים רבים". הוא צודק. אומנם בנקודת האפס לכל האויבים הגדולים שלנו יש קשר זה לזה בצורה זו או אחרת, אבל הנ"ל בהחלט לא אומר שעלינו לעשות סלט מכל הדברים. מורנייה זה דבר אחד. האירנים זה כבר דבר אחר. אמשיך ואומר כי אני מסכים עם כך שהאירנים הותירו חותם בהתנהלותם החלמאית בפיגועים השבוע. קשה לומר אם מדובר ב"כוחות קדס" (מטעם משמרות המהפכה) עצמם או בקבלני משנה, אבל די ברור מאין יצאה הפקודה. האירנים בלחץ, ולאירנים בעיקר נמאס מזה שמתפוצצים להם מדענים בשטחם ללא כל הסבר ברור לעין. האירנים החליטו שהם לא מחכים לתוצאות ועדות החקירה השונות שהקימו לאור האירועים האחרונים ועושים משפט-שדה שמתבסס על הנתונים שמספקת התקשורת העולמית: ישראל שלחה סוכני מוסד (או אפילו הפעילה סוכני-משנה באירן) שיתנקשו במדעני הגרעין השונים ויגרמו לפיצוצים תמוהים באירן. אירן הגיבה בפגיעה בבטן הרכה של ישראל: הדיפלומטים שלה, שמפוזרים בעולם. אני מסכים עם חכמים ממני שהתבטאו השבוע בעיתון, כי ניסיונות הפיגוע השבוע לא צריכים לשנות דבר. דיפלומטים - גורלם להתערות באוכלוסיה, ללא חשש לחייהם. אין ספק שנדרש לעשות כאן בדק-בית מופתי באשר למה שאיפשר את ניסיונות הפיגוע, אך הדבר לא צריך לגרום לחשש בקרב הדיפלומטים. חשש כזה רק ישיג את מה שהאירנים מנסים לעשות מזה תקופה: לגרום לנו לשקשק. בל ניתן לחלמאות של אירן להשפיע ולגרום לנו להתנהל בחלמאות זהה.

השבוע כבר התבטאתי באשר לדעתי על יו"ר ועד עובדי הרכבת, הגב' אדרעי. עם או בלי הערכה להיותה אם חד-הורית, שמגדלת בהצלחה רבה את ילדותיה, אין דבר זה משנה את הברוטליות ואת הילדותיות שמאפיינות את מי שגרמה לכולנו לנסוע באוטובוסים השבוע. מעמד של אנשים הוא דבר מחייב, וזה כנראה משהו שגב' אדרעי טרם למדה. אם נדרש לערב את עיני כמבוגר האחראי בסיפור הזה, כנראה שעובדי הרכבת נכשלו. אז נכון: יש שבעה סכסוכי עבודה, מינויי קרובים, חוסר אמון במערכת. אבל קיים רובד נוסף בסיפור הזה והוא התדמית. ובתגובה לאחד מחברי הוועד שהתבטא ב"אולפן שישי" על כך שלא הגיוני שברופאים תמכנו ובעובדי הרכבת נמנענו, אומר כך: כשתחליפו יו"ר ותתחילו להתנהג כמו בני-אדם, גם עליכם נלמד לחוס. כבר ציינתי כי על-אף הכעס על השבתת הרכבות (שקורית, אגב, כמעט כל שני וחמישי), נראה כי המחאה צודקת. קטונתי מלהחליט מי מהצדדים צודק. אני מעריך אפילו ששני הצדדים צודקים וטועים. אבל יש דרך לנהל מאבק. יש דרך לייצר תדמית. התנהגות פראית, יציאה לחופשה במלון "קרלטון" בנהריה באמצע שביתה המונית ברכבות (שפגעה במשק באופן ישיר ועקיף קשות), התעלמות ברוטאלית מזימונים לדיונים בבית-הדין לעבודה, ביזוי השופטת המנהלת את הדיונים והתבטאויות ציניות - כל אלו כלים שבהם עושים שימוש פשוטי-העם, ולא הם הכלים שיאה שתשתמש בהם אישה במעמדה של הגב' אדרעי. בדרך הזו, את ההצדקה של המחאה יחליפו שנאה ואיבה (כאילו שאין לנו מספיק מהן בעם גם ככה) כלפי עובדי הרכבת. זה קורה כבר עכשיו והצלת המערכה נמצאת בידיהם של עובדי הרכבת. אם לא ישנו את התנהגותם בהקדם, ירחק היום בו יוכלו לעשות השוואה בינם לבין הרופאים המוחים של הקיץ האחרון. ועוד נקודה למחשבה לכם, עובדי הרכבת: האם תהיתם פעם מדוע יש צורך לעשות הפרטה במערך הטכני של רכבת ישראל? האם תהיתם מדוע ההנהלה איננה סומכת עליכם? ולא, אינני מתמקד כעת בעניין המחאות והשביתות שלכם. אני מתמקד בחוסר המקצועיות שלכם. את התאונות האחרונות ברכבת ישראל לא יצרה הנהלת הרכבת (גם אם תרצו להאשים אותם פעם נוספת בספין על-גבכם). את התאונות הללו יצרה אחזקה כושלת ופושעת של קרונות הרכבת. אז אולי במקום להתמקד במחאה, תוכיחו שההנהלה לא מאפשרת לכם לתחזק את הקרונות כפי הנדרש בתקן? או שאינכם מסוגלים להראות זאת? בהחלט נקודה למחשבה.

השבוע קיבלנו את מה שייחלנו לו מזה זמן רב. או, יותר נכון, מאז שיאיר לפיד הודיע על כניסתו לפוליטיקה. לפיד הציג השבוע את המצע הפוליטי הדי ראשוני שלו. הוא בחר, באופן תמוה למדי, לעשות זאת דווקא בכינוס "ועדת העיר לעסקים" שנערך באילת. עם-זאת, לאחר שחשף את מצעו, גילינו שאין דבר חדש תחת השמש. התפוח לא נפל רחוק מהעץ, ולפיד – על-אף נכונות עמדותיו – לא המציא את הגלגל מחדש. לפיד בחר להתמקד במצעו בפן החברתי-כלכלי, ללא כל התייחסות לפן המדיני. שס אשמה במרבית תחלואי החברה בישראל. לא נתווכח כאן על האם מדובר בהכללה פרועה או נכונה, אבל לפיד נגע בלב הקונצנזוס החולני. אולי לפיד לא רצה להתמקד בהכרח בשס, אבל רצה להתמקד בהחלט בתופעה החולנית הזו שנקראת בשלל שמות, ביניהם "חוק טל". עם-זאת, בטרם העובדה הזו תיעלם במעמקי זכרוננו הקולקטיבי הקצר, בל נשכח כי היה זה לפיד שאמר שאינו רוצה לצאת נגד החרדים. הוא אמר את זה כשהכריז על כניסתו לפוליטיקה ושכח את זה מיד. הוא השתלח השבוע באותם חרדים, רק בשינוי אדרת. אילו היה מחליף את מפלגת שס במצעו במפלגת "יהדות התורה", היה מצליח לקלוע אף יותר לתוך האוכלוסיה שמייצרת את חוסר האיזון בנשיאת נטל חובות המדינה. עליי לומר שבן כספית, במאמרו בעיתון שישי האחרון, הצליח לומר את כל מה שאני חושב. כספית טוען כי לפיד צודק. לפיד גם קלע לדברים הבאמת בעייתיים. עזבו אתכם עכשיו קיצוצים במשרד הביטחון, עזבו אתכם מהתקיפה שתהיה או לא תהיה באירן. יש חוסר איזון בנשיאת הנטל החברתי בארץ, וזו בהחלט בעיה שכולם רוצים לדבר עליה. דחקנו אותה מספיק לפינה, הגיע הזמן שמישהו יתמודד עם המפלצת בעלת ארבעת הראשים הזו. עם-זאת, נראה כי לפיד נאיבי. לפיד ממהר לקבוע עובדות, תוך חשיבה כי את כמות הלייקים שהוא מקבל בפייסבוק ניתן בהכרח לתרגם לקולות בוחרים. ואת דבריו סיכם כספית באמירה נכונה מאוד: לפיד נלחם את המלחמה של כולנו. הבה נקווה כי ישכיל לנהל אותה בחוכמה, ואכן יידע לקדם את ענייניהם החברתיים של שני-שלישים מהחברה בישראל. עתה, גם נופך אישי לדברים הללו: אני מאחל ללפיד שיידע להיאבק בחוכמה. כבר עתה הוא סופג קיתונות של ביקורת מצד אנשי שס על דבריו מהשבוע החולף. ביקורת פוגעת. אבל מצד שני, מה אפשר לצפות מאוכלוסיה שרוכבת מזה שנים על גבי שכבת הביניים בישראל? לפיד צריך להשכיל ללמוד את המפה הפוליטית, ללמוד אותה על כל רבדיה ואפיוניה. לא למהר לשרוף גשרים, לא למהר להסתכסך עם בעלי ברית עתידיים. גם אם לפיד צודק, יש דרך לשחק במשחק הזה. והמשחק הזה שונה מאוד מהמציאות בה חיים עיתונאי ארצנו. אין ספק שלפיד לא חידש דבר. הערכתי, וכך אכן קרה: לפיד מחדש את הרעיון של אביו המנוח, שידע להשתלח בעברו בשס כראוי. מסופקני אם נכון למהר ולהעריך כעת כי לפיד מנסה לרוץ לראשות הממשלה. הוא לא. אין לו אג'נדה מדינית-ביטחונית כלל, ועם מצע כזה לא קונים במכולת. לפיד התמקד בנישה ספציפית מאוד, שאין ספק שראוי שיהיו האנשים שיידעו להתמקד בה. עם-זאת, ראוי שלפיד יבין ויידע כי את הנישה הזו ניתן לנצח גם ממקום מושבו כח"כ או כשר בממשלה, ולא בהכרח כראש-ממשלה.

בטוחני שרבים, כמוני, נחרדו לשמוע על התאונה הקשה שהתרחשה באזור רמאללה ביום חמישי האחרון. ילדים רבים נהרגו שם, נשרפים בעודם חיים. בההחלט מחזה מעורר פלצות, עצוב וכואב. עם-זאת, הייתי רוצה להתייחס לרגע לאמירה שנאמרה על-ידי חובש "הצלב האדום" שנכח במקום, וכאילו חלפה ליד אוזנינו: "כשמדובר בילדים, אין מקום לפוליטיקה". ראשית, מדובר בנקודת אור קטנה מאוד, המאירה על האירוע הקשה והעצוב גם ככה. העובדה שללא כל דרישה חוקית, ראו לנכון כל המעורבים – משני צדי המתרס – להגיע ולהעניק עזרה, איננה מובנת מאליה. טוב ששיתוף הפעולה הזה קרה (למרות שחבל שזה קרה באירוע כה מצער), אך עוד יותר חשוב המסר שמועבר עם ההתבטאות של חובש "הצלב האדום" ועם האירוע הנ"ל. אני מציע לכל מצביאינו ומנהיגינו לקחת את האמירה הזו צעד אחד קדימה. אל תשכחו שמאחורי כל הפוליטיקות וקבלת ההחלטות הקשות יותר והקשות פחות עומדים אותם ילדים. אז נכון שחרב המוות במקרה הנ"ל איננה מונחת על צווארם, אך בכל-זאת חשוב לזכור כי לכל החלטה ולכל ספין פוליטי יש מחיר ומשמעות. לדברים הללו יש משמעות ישירה על ילדינו. אם נשכיל לזכור את הדברים הללו גם ביום-יום, אולי המציאות שלנו והגורל שלנו ייראו טיפה אחרת. ואולי אני סתם נאיבי יתר על המידה...