חג הפורים, כפי שנהגנו לחוג אותו, הוא מזיגה של ישן וחדש הדרים בכפיפה אחת. מצד אחד, המשכנו לשמור על מסורות הקהילה התוניסאית, שכללה מנהגים קדומים ומאידך קלטנו את מנהגי ארץ ישראל שברובם הם מנהגי יהודי אירופה.
חג פורים בקהילתנו, נסב סביב שישה מרכיבים שכולם הסבו שובבות ושמחה: ההכנות המיוחדות לחג, הכנת הדמויות קריאת המגילה, קבלת ה'פורים', משחקי הגורן וסעודת מרדכי.
ההכנות לחג הפורים היו רבות מאוד ונמשכו כשבוע ימים, נשות המשפחה תרו אחר מצרכים רבים שחלקם נדירים, על-מנת להכין את כל ממתקי חג מגוונים, שכללו לא פחות מ-7-8 סוגים והעיקריים שבהם הם שושנים מיוחדים מבצק-היא הדבלה ועוגות מסולת ותמרים - הם המקרוד. מספר נשים שאצלם התיימו משחקי הגורן, דאגו לרכוש כלי בית יפים ומגוונים וכל מני חפצי נוי מחרסינה מבעוד מועד.
הגברים הזדרזו לבדוק את המגילות שלא ימצא בהם פגם ובד בבד סייעו לילדים לקושש קש ולמצוא נגריות שמוכנים לתרום נסורת.
הילדים כיתתו את רגליהם מנגריה לנגריה כדי למצוא נסורת וחיפוש קש מסוגים שונים כדי למלא את הדמויות שנתפרו מבעוד מועד, מבד יוטה שסימלו את המן-הוא הדמות הגדולה ועשרת בניו הם עשר דמויות מוקטנות.
טקס שריפת המן
בהתקרב החג, כל הרחוב התמלא בריחות אפיה, האבות והילדים התרכזו בהשלמת תפירת המן ועשרת בניו, ובהכנת תורן גבוהה לתליית הצלמיות והכנתם לאירוע המרכזי, הוא שריפתם. בבוקרו של ערב החג, השכימו הילדים לשריפת המן. העץ שהוכן מבעוד מועד הוצב במרכז השכונה עליו נתלו הדמויות. במרכז נתלתה הדמות הגדולה ומשני עבריה חמש דמויות מוקטנות מכל צד.
הילדים הקיפו את הדמויות ולידם נצמדו מבוגרים ששמרו על בטיחות הילדים. בהינתן האות, הותז חומר דליק והוצתו המן ועשרת ילדיו, וכל הילדים צעקו במקהלה 'ארור המן וברוך מרדכי'.
ליל פורים הגיע ואיתו השמחה הגדולה שאפפה את כל השכונה. הבית התמלא בכעשר סלסילות מגוונות מלאות דברי מתיקה.
הילדים שאימצו את מנהג התחפושות הנהוג בישראל עטו עליהם את בגדי התחפושת, יחד עם אבותיהם הלכו לבית הכנסת לתפילה חגיגית ושמיעת קריאת המגילה והנשים חלקן הלכו גם הן לבית הכנסת וחלקן המתינו בבית לשמיעת קריאת המגילה בחיק המשפחה.
בוקרו של יום פורים היה מלא וגדוש עד כי האישים נראו נחפזים ממקום למקום על-מנת להספיק את כל המשימות. הבוקר נפתח בלבישת התחפושות הליכה לבית הכנסת ושמיעת קריאת המגילה. בבית הכנסת התקיים טקס מיוחד בו תרמו את מחצית השקל. כל משפחה תרמה מחצית השקל עבור כל הזכרים המשפחה- זכר למחצית השקל שהיה נהוג בימי המקדש - זהו מנהג שנמשך מימי בית ראשון. חישוב מחצית השקל הוערך לפי שער אונקיית מתכת הכסף, על כן הסכום היה משתנה משנה לשנה. את כל התרומות הפקידו בידי ראש הקהילה במטרה לרכוש מצות ומצרכים שונים עבור משפחות שהפרוטה אינה מצויה בכיסם.
משחק הגורן
לאחר סיום קריאת המגילה בבית הכנסת ובבתים מרכזיים שאליהם התקבצו נשים שלא הגיעו לבית הכנסת, ניתן היה לראות את הילדים מצפים בכיליון עיניים 'לפורים' שלהם כך כונו מעוט פורים שחולקו לילדים. ה'פורים' ומשלוח המנות שימשו בערבוביה, כאשר הגיעו קרובי משפחה לתת את משלוח המנות הם גם נתנו את ה'פורים' לילדים ולשמחת הילדים לא היה גבול. בשלב הבא נראו במרכזי השכונות מעגלים מעגלים של נשים וילדים המשחקים את משחק הגורן - שהוא שבוש של המילה גורל.
במרכז המעגל ישבה אישה שהכריזה על החפץ שעליו היא עושה את הגורן. כגון: סט כוסות, בובה מהודרת, בובת חרסינה וכדומה. לאחר מכן היא גם הכריזה על המטבע אותו יש לשלם. לאחר שהיא זיהתה מי ומי המשחקים, היא חפנה בידה חופן קטניות כגון: חומוסים או שעועית, וכך, היא זרקה לכל משתתף קטניה אחת ואמרה כתתק - כלומר קח לך. הזוכה המאושר היה מי שמקבל את הקטניה האחרונה. בו בזמן פורץ פרץ של שמחה, ושוב מתחיל המשחק מחדש. לעת ערב חוזרים המורווחים כשידיהם עמוסות לעייפה וחיוך מרוח על פניהם.
הגברים אף הם שיחקו משחקי מזל בכסף, בדרך כלל היו אלה משחקי קלפים. לעת ערב, לפני השקיעה כולם הקפידו לחזור לחיק המשפחה לסעוד את סעודת מרדכי כשהם עייפים ומותשים אך מרוצים.
