שתי פרשיות שעלו לכותרות לאחרונה, מעוררות מחדש את הדיון בשאלת הצורך במתן רישיון להורות. הפרשה האחת המסוקרת, היא פרשת החשדות המרחפים על הורי התאומים, שהתעללו בתינוקיהם וגרמו למותו של אחד מהם. הפרשה השנייה, התעוררה בעקבות אישור שנתן שירות בתי הסוהר לאפשר טיפולי פוריות לזוג רוצחים. ביחס לשתי הפרשיות המסעירות הללו נשמעים קולות המבקשים להשיב את הדיון בשאלת הזכות להורות, מה הם גבולות ההורות והדרישה לבחינת מתן רישיון להורות. השאלה והדיון בעניין מתן "רישיונות להורות" נוגעים לשלב הקודם ליצירת ההורות, עוד כאשר אנשים מתכננים או צופים הורות עתידית. בשלב זה לכאורה, אומרים תומכי הרעיון, יצטרכו אותם אנשים לעבור את מבחני הרישוי. דרישת הרישוי להורות, מעלה שאלה לא פחות מעניינת, מה יקרה ביחס לפורעי החוק וכיצד תטפל בהם מערכת הרישוי, האם הורים עתידיים, שיימצאו לא מתאימים בשלב ההיריון, יידרשו לבצע הפסקת היריון (הפלה). או במקרה אחר בו חס וחלילה מדובר באישה שנאנסה, האם יידרש ממנה לעבור בדיקת מסוגלות הורית לשם מתן רישיון או שלילתו, לגדל ילד שבכלל נכפה עליה באינוס? חירות טבעית להורות שני נימוקים מרכזיים נותנים תוקף לטענה, מדוע אי-אפשר וממילא לא רצוי לתת רישיונות להורות. הנימוק הראשון הוא נימוק טבעי, לא ניתן לשלול את הטבע, לא מיניה ולא מקצתיה. ההורות הנוצרת בדרך הטבע, היא חירות טבעית שיש לו לאדם כמו גם ליתר היצורים בטבע. לא ניתן לשלול או למנוע אותה באופן הרמטי כשם שלא ניתן לשלול שום דבר שהוא טבעי, תמיד יימצאו מי שיצליחו ליצור הורות. חירות טבעית בניגוד לזכות היא חופש מוחלט, כזה שאין מוטלת בצידו חובה של מישהו אחר לאפשר אותה. הורות, היא חירות טבעית שכזו. לעולם החוק ה"מלאכותי" אינו יכול לגבור על החוק הטבעי או החירות הטבעית, הוא יכול להסדיר אותה, לתעל אותה לצרכיו אך לא למנוע אותה. גם אם החברה האנושית מכנה את החירות הטבעית כ"זכות טבעית" עדיין מדובר בחירות וככזו לא ניתן למונעה. ברשימת החוקים המלאכותית שיצר האדם, הוא השכיל כמובן לכלול גם את הזכויות הטבעיות. זכויות אלה, וביניהן הזכות להורות, מוגדרות כזכויות אדם, כלומר הזכויות שיש לאדם מכיוון שהוא אדם, משום כך הן זכויות מוסריות מהסדר הגבוה ביותר. חברה חופשית הדוגלת בזכויות אדם, ובכלל זה זכויות המשפחה, מחויבת להגן עליהן גם מבחינה חוקית ומוסרית ואין היא יכולה לשלול את עצם קיומן. גזירת עונש מוות ממש הנימוק השני, השולל את רעיון מתן רישיונות להורות, הוא נימוק מוסרי; ביטול אפשרי מטעם המדינה, של הזכות להורות בדרך של שלילת רישיון להורות היא גזירה, אולי הקרובה ביותר לעונש מוות. בביטול זכותו של אדם להקמת תא משפחתי, גוזרת החברה את דינו לאי-המשכיות. גם במצב הנוכחי, ללא שדה חוקתי מספיק בנושא, זכאים מי שעברו על חוקי החברה, כגון אסירים שהורשעו, ליהנות מהזכות להקים תא משפחתי ובוודאי הורים שלא צפינו ואיננו יכולים לצפות את התנהגותם האלימה. התמודדותן של המערכות החברתיות בשתי הפרשיות האחרונות שהזכרנו, מוכיחה עד כמה תומכת החברה בצידוק הרעיוני שהורות היא זכות טבעית שאיננה ניתנת לשלילה מראש. גם אם ההתמודדות המערכתית מניבה תוצאות שונות, היא מבוססת על ההנחה שהזכות להורות היא זכות טבעית שאיננה ניתנת לשלילה מראש. בפרשת התאומים היא גוזרת ניתוק בדיעבד בין ההורים לילדים, בפרשת הרוצחים היא יוצרת תנאים ליצירת ההורות.