כתב האישום של המספרים

המספרים הם כנראה ההסבר לעצמת הטיעון של הדוח שחיברה אורית סטרוק, מייסדת הארגון למען זכויות אדם ביש"ע. כי הדוח החשוב הזה מעגן את התחושות בעובדות, משקף את החוויה בכלים מדידים, מספר את הסיפור במספרים, ובכך הופך את הזעם לכתב אישום ביקורתי ונוקב נגד משטרת ישראל. להלן הדוגמאות: חלוקת המשאבים בארגון תמיד מלמדת על סדרי העדיפויות ועל החזון שלו. מי שבוחן את הקצאת משאבי האנוש במשטרת ישראל מבין שעבור כחולי המדים, ההתיישבות ביו"ש היא אתגר מקצועי מורכב הרבה יותר ממתחמי הסמים והזנות בדרום תל אביב או מסמטאות הפשע המאורגן בלוד. לדוגמה, בנתניה, על משפחות הפשע המשגשגות שלה, מוקצה שוטר אחד בלבד לכל 1,428 תושבים; בשפרעם, המאוכלסת במגזר שבו מתקיימים 65% ממעשי הרצח בישראל, יש שוטר בודד לרפואה לכל 1,557 תושבים; ובלוד, על מתחמי ה"כספומטים" של ההרואין והקוקאין שלה, יש שוטר על כל 662 תושבים. אז להיכן נעלמו הבלשים, החוקרים ושוטרי הסיור? להתנחלויות ביו"ש כמובן. רמת הפשיעה בהתנחלויות היא כנראה גבוהה כל כך שהיא מצדיקה הקצאת שיא של שוטר לכל 340 תושבים. הלאה: כידוע, מדיניות הגשת כתבי אישום במשטרת ישראל היא מצמצמת, כשהמגמה היא להימנע מניהול הליכי סרק, מבזבוז משאבים ומפגיעה בחפים מפשע, במיוחד כשתשתית הראיות שבהם אינה מוצקה והסיכוי להרשעה נמוך. אך נתוני השנתון הסטטיסטי של 2011 מעידים על אצבע קלה על הדק התביעות במחוז ש"י. בעוד שבמחוזות האחרים מתקיימת הלימה בין החלק היחסי של תושבי המחוז באוכלוסיה לחלקם בסך כתבי האישום שהוגשו, אחוז כתבי האישום שמוגשים נגד התושבים במחוז ש"י גדול ב-300% מהנורמה. לדוגמה, במחוז ירושלים החלק היחסי באוכלוסיה עומד על 9.1% והחלק היחסי שלה במספר כתבי האישום שהוגשו מכלל חלקי הארץ עומד על 11%. במחוז דרום, החלק היחסי באוכלוסיה הוא 24.4% אך החלק היחסי בכתבי האישום הוא 20% בלבד. במחוז יו"ש, לעומת זאת, החלק היחסי באוכלוסיה הוא 4% אך במספר כתבי האישום שהוגשו חלקם היחסי הוא 12%, למעלה מפי שלושה מהמקובל במחוז הדרום.

נתון מעניין אחר הוא אחוז תיקי החשיפה: תיקי חשיפה הם תיקים הנפתחים ביזמת המשטרה בהיעדר מתלונן. אחוז תיקי החשיפה משקף את המדיניות והמוטיווציה של מערכת האכיפה ביחס לקבוצת אוכלוסיה שכן אכיפה יזומה נובעת במישרין מהנחיות הפיקוד הבכיר או הדרג המדיני, ודורשת לרוב הקצאה של כוח אדם ייעודי. לפי נתוני 2011, אחוז תיקי החשיפה במחוז ש"י הוא 29.3% , כמעט פי שניים מהאחוז בשאר המחוזות שעומד על 17% בלבד. אבל הנתון המעניין ביותר הוא הדוח המשטרתי הרב-שנתי, שבחן עד כמה עמדו המחוזות ביעדי המשטרה בשנים 2006¬-2010. היעדים בתקופה הזו היו: הורדת רף 'סל האלימות', צמצום היקף גניבות הרכב, צמצום הפריצות לדירות והקטנת מספר תאונות הדרכים החמורות. מהדוח עולה שמחוזות תל אביב, המרכז, דרום וצפון, עמדו בכל היעדים והציגו שיפור סטטיסטי מובהק בתחומים שהוגדרו, למעט בקטגוריית 'סל האלימות'. במחוז ש"י התוצאות היו הפוכות, המשטרה לא עמדה באף אחד מהיעדים, למעט ביעד 'סל האלימות'. ולתוהים כיצד על-אף המשאבים הניכרים לא הצליחו תחנות המשטרה ביו"ש לעמוד ביעדים – כדאי להתבונן באותיות הקטנות שמסכמות את פעילות מחוז ש"י. בין היתר מופיעים שם כ-100 מבצעי פינוי מאחזים, למעלה מ-700 מבצעי אכיפה של צווי הקפאת הבניה, קרוב ל-100 ליוויים לסיורי "שוברים שתיקה" בחברון, וכ-50 מבצעים של סיוע לארגוני שמאל ולפלשתינים במסיק הזיתים. מהו ההסבר לנתונים הללו? האם הפיקוד הבכיר או השר לביטחון פנים מתקשים להתנהל בצורה מקצועית ומושפעים מהקמפיינים של קבוצת 'ידיעות אחרונות' וערוץ 2? האם הסבה מקצועית של המשטרה לפעילות סמי-פוליטית עשויה לגרום לה לשכוח את התפקיד המקורי שלה.

תגובות

• תגובת דוברות מחוז ש"י: הנתונים המוצגים בדוח סטרוק אינם מדויקים ומטעים. משטרת מחוז ש"י פועלת לגילוי ומניעה של פשיעה לסוגיה ללא משוא פנים. אחוז הגילויים במחוז הינו גבוה ביותר, וכחלק משמירה על ביטחון התושבים אנו עוסקים באכיפה נחושה ובמניעה של עבירות ביטחון, פשיעת רכוש, סמים ואלימות ומניעת תאונות דרכים. סך הנתונים מצביע על ירידה בהיקף הפשיעה לצד עלייה ניכרת במספר התיקים המפוענחים. מתוך 15 אלף תיקים שנפתחו ב-2011 רק מאות הם תיקי סדר ציבורי של עברות אידאולוגיות. ב-30% מכלל התיקים הוגשו כתבי אישום, אך רק ב-70 מתיקי הסד"צ כלומר שרוב האכיפה היא לא סביב עברות אידאולוגית. משטרת ש"י תמשיך לעמוד ביעד של הפחתת הפשיעה ומיצוי הדין עם העבריינים.

• תגובת אורית סטרוק: כל הנתונים לקוחים מדוח השנתון הסטטיסטי הרשמי של משטרת ישראל שמבוסס על השוואה סטטיסטית רשמית בין ביצועי המחוזות השונים.