משבר הטילים האירני והטלת הפצצה על יפן

הטלת פצצות האטום על יפן

מעבר להצלחה המיידית להביא לסיום מלחמת העולם השנייה ולכניעתה ללא תנאי של האימפריה היפנית, ההתקפה הגרעינית שבוצעה בידי ארה"ב על יפן, גרמה להשלכות ארוכות טווח - הפעולה הזו ביססה את ארה"ב כמעצמה החזקה בתבל מאחר שהיא הייתה הראשונה להציג יכולת שלא נודעה קודם בהיסטוריה האנושית. ה-6 לאוגוסט 1945 מהווה נקודת ציון דרמטית בהיסטוריה העולמית בכלל ובהיסטוריה הצבאית בפרט. פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה הוטלה על העיר הירושימה ביפן. 70,000 איש נהרגו במקום ו-68% משטח העיר הושמד בפיצוץ. מניין המתים עלה בסופו של דבר ל-200,000 כתוצאה ממחלות הקרינה. ב-9 לאוגוסט הוטלה פצצת האטום השנייה על העיר נגסאקי. ע"פ הערכות מקובלות, נהרגו מהאפקט הישיר של הפצצות כ-135,000 איש. עשרות אלפים מתו לאחר מכן מקרינה והשפעות אחרות של הפצצות. עוד עשרות אלפים נפצעו. בסמוך לאחר מכן הועברה הסכמתה העקרונית של יפן להיכנע. ב-15 לאוגוסט 1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. מאז ועד היום, לא נעשה פעם נוספת שימוש צבאי-מלחמתי בנשק גרעיני. ההחלטה לעשות שימוש בפצצות האטום כנגד יפן הייתה תקדימית, לא רק משום שאישרה שימוש בנשק הרסני שאין דומה לו בהיסטוריה האנושית, אלא בגלל שפתחה מחדש לדיון את כללי המלחמה והמוסר האנושי והשפיעה באופן משמעותי על הדיפלומטיה בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה. מן המועד של הפגישה הארגונית הראשונה של פרויקט האנרגיה האטומית שנערכה בבית הלבן ב-9/10/41, תפשו כל הגורמים הפוליטיים שהיו מעורבים בפרויקט, את פיתוח הנשק האטומי כחלק מן המאמץ של מלחמה כוללת. יתכן שתפישה זו עוגנה בידיעתם של מקבלי ההחלטות, כי גם גרמניה הנאצית עושה מאמץ לפתח יכולת גרעינית ובהנחתם, כי אם היא תקדים את בעלות הברית בפיתוח נשק גרעיני, היא לא תהסס להשתמש בו כנגדן. הרקע למשבר הטילים בקובה בינואר 1959 הצליח מורד צעיר, פידל קסטרו, להדיח את הרודן בטיסטה ששלט בקובה מאז שנות ה-30. בטיסטה היה פרו-אמריקני מושחת, אשר דרדר את כלכלת קובה והביא לפערים גדולים בין העניים והעשירים. ארה"ב לא יכלה להשלים עם השתלטות קסטרו על האי בינואר 1959 משלוש סיבות עיקריות: 1. הלאמה קובנית של התעשיה והחקלאות שפגעה באנשי עסקים אמריקנים. 2. חיזוק היחסים של קובה עם ברה"מ - ארה"ב לא יכלה להשלים עם חדירה רוסית למה שנחשב החצר האחורית שלה. 3. בנאום ההכתרה שלו הכריז קנדי על אמריקה הלטינית כחזית עיקרית על הקרב על חרות. משטרה של קובה לא התיישב עם ההכרזה של קנדי. ארצות הברית הגיבה בהטלת חרם על יבוא סוכר מקובה. היחסים הלכו והידרדרו, עד כדי כך ששליט ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, הכריז כי אם ארצות הברית תאיים על קובה, הוא יגן בכל מחיר על האי, אפילו בנשק גרעיני. כשעלה קנדי לשלטון הוא נתן אור ירוק לניסיון להנחית כוחות של גולים קובנים בקובה שנחתו במפרץ החזירים באפריל 1961. התוכנית שנודעה כ"תקרית מפרץ החזירים" נחלה כשלון חרוץ, העלתה את יוקרתו של קסטרו וגרמה מבוכה לממשל האמריקני. בנובמבר 1961 אישר קנדי תכנון של מבצע חשאי שזכה לשם הקוד Mongoose. עיקרי המבצע כללו תוכניות מגירה לפלישה צבאית אמריקנית לקובה. בינואר 1962 הביאה ארה"ב להדחתה של קובה מארגון המדינות האמריקניות כעוד אמצעי לחץ על קסטרו.

על סף מלחמה גרעינית

אף אחד בממשל האמריקני לא חשד שהרוסים יעזו להניח טילים בליסטים כה קרוב לחופה של ארה"ב. ב-14 לאוקטובר מטוס U2 גילה מה שהסי. אי. איי. אישר יומיים לאחר מכן: בקובה היו בין 16 ל 32 טילים שיכלו להפוך למבצעיים תוך שבוע. המשמעות האסטרטגית של טילים בליסטים רוסים בקובה לביטחון הלאומי של ארה"ב הייתה עצומה. הטילים היו מסוג SS 4 בעלי טווח של 1,020 מייל יכלו לאיים על רדיוס שהקיף את דאלאס ואת וושינגטון. הערכה של הסי. אי. איי הייתה כי התקפת טילים כזאת תביא ל-80 מיליון הרוגים אמריקנים ותעמיד בסכנה את כוחות התגובה האסטרטגים. הקרבה של קובה לחופי ארה"ב הקטינה בצורה משמעותית את זמן התגובה האמריקני וסיכנה ממשית את יכולת המכה השנייה.

התמודדות הנשיא האמריקני עם המשבר

ממרחק, ומכוסה על-ידי ערפילי ההיסטוריה, ג'ון פיצג'ראלד קנדי נראה כאחד הנשיאים המרשימים ביותר של ארצות הברית. הוא היה צעיר, מבריק, ובעל כושר ביטוי נדיר - ונהנה מחסותם של כמה מאנשי יחסי הציבור הטובים ביותר בהיסטוריה. ב-22 באוקטובר הופיע קנדי בנאום לאומה, בה הכריז כי ברית המועצות מכניסה טילים גרעיניים לקובה, וכי במידה ותותקף ארצות הברית בטיל שיירה מקובה, תגיב כאילו הותקפה על-ידי ברית המועצות עצמה. ברית המועצות הכחישה, בדיון באו"ם, כי הציבה טילים בקובה, ובתגובה חשף השגריר האמריקני באו"ם, אדליי סטיבנסון, תצלומי אוויר שהוכיחו מעבר לכל ספק כי השגריר הסובייטי שיקר. בנוסף הורה קנדי על סגר ימי סביב קובה, שמטרתו למנוע מספינות סובייטיות מלהגיע לאי. ברית המועצות הגיבה בשיגור ספינות לקובה, ובאזהרה כי במידה והספינות יותקפו, תגיב בהתאם. חרושצ'ב היה בטוח כי קנדי "לא יעז". בשני הצדדים היו ניצים שדחפו להסלמה: בארצות הברית, דחפו כמה מן הגנרלים, ביניהם הרמטכ"ל לשעבר מקסוול ומפקד חיל האוויר להמיי, לפלישה לקובה. בקובה עצמה, דחף ארנסטו "צ'ה" גווארה להתקפה גרעינית סובייטית מקדימה, בין השאר בטענה שהקומוניזם יתפתח ביתר קלות בחברה שלאחר מלחמה גרעינית. בינתיים, המשיכו הספינות הסובייטיות להתקדם אל עבר הצי האמריקני שסביב קובה. העולם נראה על סף מלחמה גרעינית.

חרושצ'ב ממצמץ ראשון

בשלב זה שליט ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב הציע לאמריקנים עסקה, במסגרתה יסיגו הסובייטים את הטילים מהאי, והאמריקנים יתחייבו בתמורה שלא לפלוש לקובה. סעיף סודי בחוזה קבע כי האמריקנים יסיגו את הטילים שהחזיקו בטורקיה - סעיף זה נחשף רק לאחר סוף המלחמה הקרה. האמריקנים הסכימו, העולם נשם לרווחה. משבר הטילים הביא את הפחד מפני מלחמה גרעינית לשיא חדש: שני אנשים נחושים עמדו זה מול זה, מוכנים להתנגש ולהעלות את העולם באש. המשבר היה שיא המלחמה הקרה: אט אט, החלו שני הצדדים להגמיש את עמדותיהם, ובשנות השבעים החלו בפירוק הדדי של נשק גרעיני. ההתרסה של חרושצ'ב, "אנחנו נקבור אתכם", נראתה כשייכת לעידן אחר. במשך השבועיים שארך המשבר, עצר העולם כולו את נשימתו ופרשנים רבים מגדירים את האירוע כנקודה הקרובה ביותר בהיסטוריה להידרדרות למלחמה גרעינית מחד, ומאידך - כאירוע ששינה את פני המלחמה הקרה והחל את התהליך שהביא לסיומה לבסוף, יותר מרבע מאה אח"כ.

ההווה בראי ההיסטוריה

כיום העולם ניצב שוב מול משבר שיכול להתדרדר למלחמה גרעינית ואף למלחמת עולם. הדמויות הניצבות כיום במרכז הבמה ההיסטורית הם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, נשיא אירן והמנהיג הרוחני, חת'אמי, וולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ניתן גם לציין את סין כגורם בעל השפעה ניכרת במשבר הנוכחי. אין מקום להשוות בין הדמויות של אז לדמויות של היום. אולם, ניתן לקבוע כי מנהיגי אירן היום אינם דומים למנהיגי בריה"מ דאז. המשטר האירני הוא משטר פונדמנטליסטי, מוסלמי שיעי קיצוני, בעל מוטיבציות משיחיות ואלימות, משטר שמדכא את עמו באכזריות ומהתל בעולם כולו בסגנון בזאר טורקי. ברק אובמה אומנם קיבל פרס נובל לשלום, אבל בעידן נשיאותו חלה התרופפות חריפה בעוצמתה של ארה"ב כמעצמת על יחידה ואסטרטגיות החוץ שלו מתבררות ככשלון חרוץ, לאור מה שמכונה כ"אביב ערבי", שאינו אלא בית מרחץ של דמים של מוסלמים שטובחים זה בזה באכזריות. רוסיה וסין מהוות כגורמים משניים אך בעלי השפעה רבה, בשל כוחם במועצת הביטחון של האו"ם ובשל המשבר הכלכלי שמעיב על ההגמוניה העולמית של ארה"ב.

עצה לראש הממשלה לקראת פגישתו עם הנשיא אובמה

ככותב יהודי ישראלי, אל נתניהו לא אתייחס בצורה עיונית כפי שהתייחסתי למנהיגי שאר המדינות, אלא אגיש לפניו את מסקנותיי הנחרצות ממאמר זה בצורת פנייה ישירה. אם ננסה להשוות את אירן ליפן או לקובה ורוסיה של אז, הרי שאירן הרבה יותר דומה ליפן. המשטר האירני הוא משטר שניתן לכנותו מטורף. במלחמת אירן-עירק שלחו האירנים ילדים למותם במשימות "ניקוי שדות מוקשים". המלחמה בין אירן לעירק נמשכה שנים ארוכות, כשהאירנים נלחמים בעיקשות ובנחישות, מסרבים להיכנע, למרות אבידות קשות מצידם כתוצאה מהנשק הכימי שהפעיל סדאם חוסיין נגד האוכלוסיה האזרחית באירן. בדומה לאירן, גם הקיסרות היפנית דאז נלחמה בארה"ב בלהט פנאטי בלתי רציונלי. היפנים היו למעשה אלה ש"המציאו" את "פיגועי ההתאבדות", בצורת הקאמיקזות היפניים, הידועים לשמצה. בעומדם מול משטר מטורף שכזה, ולנוכח לקחי המלחמה עם גרמניה הנאצית, שעדיין התחוללה במלוא עוזה, בפני ארה"ב לא הייתה כלל דילמה. מול אויב כה אי-רציונלי שכזה אין טעם להילחם מלחמת התשה חסרת תוחלת, שתעלה בחיי אדם רבים. ההנהגה האמריקנית דאז הבינה כי יש להנחית מכת מחץ אדירה, שתסיים את המלחמה עם יפן באבחה אחת.

הלקח ההיסטורי

לסיכום, על נתניהו לומר לכבוד הנשיא אובמה, שאירן היא לא בריה"מ של חרושצ'וב. אירן היא גם לא יפן. היא הרבה יותר גרועה משניהם. כמו-כן, ישראל אינה ארה"ב. ישראל היא מדינה קטנה, מוקפת אויבים צמאי דם שמבקשים לחסלה, בעודם עוסקים בימים אלה ממש, בחיסול הדדי. מדינת ישראל הוקמה בין השאר, כמקלט לעם היהודי הנרדף, ששישה מיליון מבניו ובנותיו נספו על-ידי הנאצים. אירן מכחישה מצד אחד את השואה הנאצית, אך מאיימת בשואה בעצמה על מדינת ישראל. אירן נסמכת על גרורותיה שסמוכות על גבולות ישראל, וזה אולי הדבר היחיד שדומה למשבר הטילים בקובה, הקרבה של האיום האסטרטגי. על נתניהו לשאול את הנשיא אובמה, כיצד הרגישו אזרחי ארה"ב באותם שבועיים בו התחולל המשבר בקובה. עליו להזכיר לאובמה, שלמיטב הבנתי לא חי בארה"ב באותה תקופה, כיצד אזרחי ארה"ב אגרו מזון וציוד, וחפרו מקלטים, וחיו בחרדה יום יומית מפני שואה אטומית. על נתניהו לומר לנשיא האמריקני שישראל מתקיימת כבר שנים תחת איום קיומי ממשי. שכנותיה של ישראל כבר ניסו להשמידה בשלוש מלחמות כוללות ובעוד שלל דרכים, של טרור, פיגועים ודה-לגיטימציה בינלאומית. כמנהיג המדינה הוא לא מוכן ולא יאפשר מצב תמידי של חיי חרדה יום יומיים מפני שואה אטומית, שתהיה מבחינתם שואה שניה. עליו לומר לאובמה, פה לא מדובר בשבועיים. פה לא מדובר בעימות עם מעצמה חפצת חיים. האירנים השיעים מקדשים את המוות ולפיכך מערכת הערכים והשיקולים שלהם היא שונה לחלוטין מזו של המערב. הם רוצים להקריב עצמם כשאהידים ולקחת עימם את חייהם של רבים חפים מפשע. על נתניהו לשאול את אובמה אם לא שכח את פיגועי ההתאבדות של 09/11. לפיכך, על נתניהו לומר לנשיא האמריקני ולממשלו, ישראל אינה ארה"ב. האיום עליה הוא איום קיומי אמיתי. האמירות והמעשים של המשטר האירני אינם צריכים להילקח כרטוריקה אלא כאיומים ממשיים. אם כעת לא נפעל נגד אירן, אכן תפרוץ מלחמה גרעינית, אך לא ביוזמתה של ישראל, כי אם ביוזמתה של אירן. האינטרסים העולמיים כגון החשש מעליית מחירי הנפט וכו' הם משניים מול האינטרס של ישראל להתקיים, פשוטו כמשמעו. מסיבה זו על נתניהו להעמיד עובדה חשאית מול אובמה - ישראל תנחית מכת פתע גרעינית על אירן, בצורה כה אדירה, שפשוט תמחק את המדינה הזו מעל הגלובוס. וזאת על-מנת להוריד מסדר היום בכלל לכל אפשרות של מלחמה כוללת. על נתניהו לומר לאובמה, יש להכריע את המערכה מול אירן באבחה אחת, כפי שמלמד ניסיונם של האמריקנים מול יפן, ולכן ישראל תטיל על אירן את הפצצה.