החמ"ל המעופף

אלוף (מיל.) איתן בן-אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר, מוסיף כי "העיטם הוא השלמה לסדרה של מטוסים ללא טייס מסוגים שונים, אבל הוא אחר לגמרי מהם – ולא רק משום שיש בו טייסים ובתוכו יושבים בקרים. חלקם של המל"טים המוכרים משמשים כוחות קדמיים בשטח, חלקם משמשים לשיתוף פעולה בין היבשה והאוויר, וחלקם אסטרטגיים מאוד שמגיעים עד לגובה רב. העיטם מגביר את יכולות המודיעין והאסטרגטיה בטווחים רחוקים עם מגוון רחב של משימות, להבדיל ממטוסים מקבילים שפותחו לשימוש ספציפי ונקודתי. מדובר במוסיף כוח משמעותי לחיל האוויר לקראת האתגרים הצפויים בשנים הקרובות". המטוס מיוצר כאמור בארצות הברית, אך הוא זכה לשדרוג בתעשיות הצבאיות בישראל, שהתאים אותו לתפקוד כמטוס בקרה. הפיתוח נעשה בשיתוף אנשי חיל האוויר, ועל-פי הדרישות המבצעיות שהציגו. העיטם נהנה מיתרונותיו של מטוס המנהלים האזרחי – מנגנונים המתריעים על חריגות במסלול הנסיעה, כגון סכנת התנגשות בקרקע וסכנת התקרבות למטוסים אחרים, המקילים על הטייס. על הבסיס הזה מותקנות מערכות להגנה עצמית, ומערכות הבקרה והמודיעין. בראשן – מכ"ם גדול בצדו של המטוס ושני מכ"מים בחרטומו ובירכתיו, הנותנים תמונה פנורמית של 360 מעלות. המכ"ם האלקטרוני אף מאפשר אבחנה בין מטוסים ידידותיים ומטוסי אויב. אורך המטוס 29.5 מטר, ומוטת כנפיו 28.5 מטר. הוא מגיע למהירות טיסה של 900 קמ"ש – מהירות גבוהה מאוד יחסית למטוסי מנהלים, אך נמוכה ממהירותם המרבית של מטוסי קרב חדישים. גובה הטיסה המרבי הוא 51 אלף רגל (15 אלף ק"מ) – דומה לזה של מטוסי הקרב, וגדול בהרבה מזה של מטוסים אזרחיים. בתרגיל האחרון של נאט"ו בסרדיניה שנערך בהשתתפות חיל האוויר הישראלי, נטל חלק גם מטוס העיטם שסיפק במשך כל התרגיל מערך מכ"ם ובקרה לכלל כוחות האוויר הבינלאומיים, ועורר סקרנות בקרב חילות אוויר נוספים. העיטם צפוי להשתתף גם בתרגיל משותף עם חיל האוויר אמריקני, שייערך באוקטובר. הצוותים הישראלים נדרשים בתרגילים כגון אלה לפעול באזור שאינו מוכר להם – וגם בסביבת עבודה חדשה. לכן, כבר באימונים המקדימים בשטח ישראל הם מתרגלים ברשת הקשר שיחות באנגלית ושימוש בנוהלי הדיבור המקובלים בצבאות זרים.

טייסת הנחשון, טייסת 122 של חיל האוויר, הוקמה ב-1971 כטייסת תובלה וכונתה "טייסת הדקוטה", על שם סוג המטוסים העיקרי ששימש בה. בהמשך הצטרפו אליה מטוסי 'ערבה'. בתחילת העשור הקודם הוצאו מטוסים אלה משימוש, והטייסת חדלה מלפעול. היא הוקמה מחדש וב-2005 קלטה את מטוסה הראשון, 'נחשון שביט', או בשמו המקורי גולפסטרים G-500. מטוסים אלה משמשים לאיסוף מודיעין אותות. לאחר מכן החלו להגיע מטוסי 'נחשון עיטם', גולפסטרים G-550, המשמשים כאמור לבקרה. לפני שלוש שנים עברה הטייסת מנתב"ג לנבטים. לכל גיחה של העיטם שותפים שני טייסים ושבעה בקרי אוויר. הבקרים נבחרים בקפידה, והם בעלי ניסיון רב בפענוח מהיר של התמונה המתקבלת במכ"מ ובהבנת משמעותה. למרות כל המערכות המתקדמות שישנן במטוס, מעקב אנושי צמוד ואינטליגנטי הכרחי. במקביל לפעילות האווירית של המטוס נמשכת גם פעילות מערך הבקרה ביחידות הקרקע של חיל האוויר. "אנחנו לוקחים צוותי אוויר מנוסים, שכבר עברו אחרי קורס הטיס גם תהליך הכשרה מבצעית בטייסות אחרות", מספר מפקד הטייסת א'. "כך גם הבקרים, שכבר שירתו ביחידות הבקרה בקרקע ומגיעים לטייסת כוותיקים". חצי שנה מקדישים הבקרים המגיעים לטייסת ללימוד המערכות החדשות. אז הם מתחילים בתהליך הכשרה מבצעי. יחד עם הטייסים הם מתכננים את הטיסות והמשימות, ולאחר שמבצעים אותן במשך כמה שעות באוויר ניתן גם לתחקר אותן. "אין עוד שילוב כזה בחיל האוויר", אומר מפקד גף הבקרה נ'. "הטייסת שלנו ייחודית". בקרי האוויר גם אחראים לתקן בשעת הצורך תקלות במערכות המכ"ם והקשר באוויר. "התחום הזה חדש לבקרים", אומר נ'. "הם חייבים גם להיות מקצועיים בבקרה וגם להכיר את המערכות, כי אין מי שיתקן במקומנו".

שתי בקריות אוויר חדשות, סגן א' וסגן ד', החלו לאחרונה בהכשרה המבצעית שלהן, והצטרפו למי שהייתה עד כה הבקרית היחידה בטייסת שכבר הספיקה להתקדם ולהפוך לאחת הדמויות המרכזיות בה. שתיהן נשרו מקורס טיס לאחר ארבעה חודשים, עברו ליחידות הבקרה הקרקעיות, ולאחר שרכשו מקצועיות שובצו כבקריות בעיטם. "זה לא תפקיד שכל אחד זוכה בו", אומרת סגן א'. יש כאן הרבה פעילות מבצעית, ויותר ממקומות אחרים מרגישים כאן שעושים משהו משמעותי וחשוב". הן כבר עברו כמה אימונים, בהם גם קרבות אוויר המדמים ניסיונות לתקוף את מטוסינו, ובפעילות הסימולטור שהציגו בפנינו ניכר שהן ערוכות ליום פקודה – ובמקביל הן נוטלות חלק בפעילות המבצעית. הן כמובן אינן מספקות מידע לגביה – "תמיד כשבאים הביתה שואלים אותנו שאלות ואנחנו לא מגיבות, פשוט אומרות לכולם 'אין תגובה'" – אבל מוכנות לומר כי "קרה כבר שהיינו מעל מקומות שבחדשות לא שמעו שמישהו פעל בהם". הפחד מנפילה בשבי אינו מטריד אותן במיוחד. "אחרים חוששים מה יקרה לנו אם ננטוש את המטוס יותר משאנחנו חוששות לגבי עצמנו", אומרת א'. "למעשה, אין יכולת נטישה מהמטוס, ואנחנו תלויים בטייסים. רק אם תהיה נחיתת אונס יכול להיות שנמצא את עצמנו על הקרקע". סגן ד', שנשואה מזה שנה וחצי לא מספרת לבן זוגה מתי היא עומדת לעלות למטוס. "יש לו קצת חשש למרות שהוא ראה את המטוס והסבירו להם את הדברים. אני לא אומרת לו שיש לי גיחה, אבל כשאני יוצאת באמצע הלילה מהבית הוא מנחש לאן אני הולכת". מספרן הנמוך של בקריות האוויר נובע ממספרן הנמוך של חניכות קורס הטיס – המאגר שממנו מגיעים לתפקיד בקר. "בתהליך הקבלה אין שום הבדל וקולטים בקר כמו בקרית, ואם במקרה על-פי הנתונים יצא שזו בקריית אז לוקחים את הבקרית", אומר סגן-אלוף א', שמחמיא לשתי הבקריות החדשות "כמו שציפינו הן הגיעו עם נתונים גבוהים, ועכשיו הן מתקדמות הלאה והיו שותפות ללא מעט פעילויות מבצעיות". רב-סרן נ' מוסיף כי "זו לא סתם אמירה שאין הבחנה בין אישה לגבר כי באמת אין שום תקרה לנשים והיחס שווה בכל היבט. הפער בין מספר הגברים למספר הנשים עדיין משמעותי, אבל אין מגבלות, ותיאורטית ייתכן גם שכל הבקרים יהיו בקריות".