אין ספק שאירן מצויה בחודשים האחרונים תחת לחץ, וזאת משתי סיבות. מהצד האחד, ממשלות המערב החלו במהלך האמור להטיל עליה סנקציות כבדות יותר בחודשים הבאים - בעיקר בתחום הנפט ובתחום הפיננסי, ובראשן האיום מצד ממשלות אירופה להפסיק את יבוא הנפט מאירן. יתר על כן, כבר כיום, בטרם הוטלו סנקציות אלה, מורגשת החמרה במצב הכלכלי באירן, עקב הסנקציות הקודמות וסיבות אחרות. מהצד האחר, מתרבים הסימנים שישראל שוקלת לתקוף את אתרי הגרעין באירן בטווח הנראה לעין. בתחילת 2012 נראה היה שגם הממשל האמריקני החזיר את המהלך הצבאי "אל השולחן", אם הסנקציות יתבררו כלא-יעילות. ואולם במהלך פברואר חזרו ההתבטאויות בפי בכירי הממשל, כי התנאים כיום אינם בשלים עדיין למהלך צבאי, כי המהלך לא ישיג את מטרותיו, וכי קיימים חילוקי דעות בסוגיה זו בין ממשלות ארצות-הברית וישראל. למרות הסתייגויות אלה, הממשל האמריקני אינו מבטל את האופציה הצבאית, וסביר להניח שהיא תחזור מפעם לפעם "אל השולחן". בכל מקרה, צעדי-הנגד והאיומים מצד אירן מלמדים, כי המשטר האירני מתייחס ברצינות ללחצים הכלכלים והצבאיים ומודאג מהם.
אירן נערכת מול לחצים גוברים אלה בכמה דרכים. ראשית, היא פועלת לצמצום הנזק הכלכלי הצפוי. היא מנסה למצוא שווקים נוספים ליצוא הנפט, במקום השווקים האירופים והאחרים, הצפויים להיסגר או להצטמצם בקרוב. במקביל, היא מנסה לשכנע מדינות שונות, בעיקר את מדינות המפרץ, שלא להגדיל את תפוקת הנפט שלהן - כפי שהתבקשו על-ידי מדינות המערב - כפיצוי על הצמצום הצפוי של יצוא נפט מאירן. מידת ההצלחה של אירן בעניין זה אינה ברורה עדיין, ויש סימנים לכאן ולכאן. מצד אחד, סעודיה הודיעה שתגדיל את תפוקת הנפט שלה, במקום הנפט האירני, ויש דיווחים שסין מייבאת בחודשים האחרונים פחות נפט מאירן. מהצד האחר, הודו הודיעה שתמשיך לייבא נפט מאירן, אם כי לא ברור באיזה היקף.
שנית, אירן מפעילה לחצים נגדיים, שהבולט שבהם הוא הודעתה שתפסיק לאלתר את יצוא הנפט לבריטניה וצרפת, וכי היא עשויה להרחיב את הפסקת יצוא הנפט למדינות אירופיות נוספות - ספרד, הולנד, יוון, גרמניה, איטליה ופורטוגל - אם אלה ימשיכו לנקוט צעדים עוינים נגדה. מותר להניח שמאחורי צעד זה, אם ימומש, עומדים שלושה שיקולים: (א) רצון להפגין נחישות ואי-רתיעה מול הלחצים המערביים, ולשכנע את הממשלות האירופיות שלחציהן לא יהיו יעילים ומוטב שלא להפעילם; (ב) בריטניה, צרפת וגרמניה אינן צרכניות נפט עיקריות של הנפט האירני, ולכן הפסקה מוקדמת של יצואו אליהן לא תגרום נזק משמעותי לאירן; מבחינה זו, האיום האירני מהווה ניסיון לתקוע טריז בין המדינות האירופיות, שיבוא הנפט שלהן נשען על אירן - כדוגמת איטליה, יוון וספרד - לבין המדינות שאינן מסתמכות עליו; (ג) ניסיון להקדים את הממשלות המערביות בטרם ישלימו את הכנותיהן והתארגנותן לקראת הפסקת יבוא הנפט מאירן ביולי הקרוב, ובכך להקשות עליהן להפסיקו.
חזרה לשולחן הדיונים
שלישית, אירן מאיימת, בעיקר במגמה להרתיע את ישראל ו/או ארצות-הברית מלתקוף את מתקני הגרעין שלה, כשאיומים אלה מגובים על-ידי מתן פומבי מובלט לתרגילים צבאיים. שני איומים בולטים בהקשר זה: האיום לסגור את מצרי הורמוז אם יוטלו סנקציות הנפט על אירן; והאיום לתקוף ראשונה את מי שיבקש לתקוף את אירן, אם זו תחוש שאויביה מתכוונים לסכן את האינטרסים הלאומיים שלה. מותר להניח ששני האיומים אינם אמינים, וכי אירן אינה מתכוונת לממשם, אלא בנסיבות קיצוניות. הסבירות שאירן תסגור את מצרי הורמוז בתגובה להטלת סנקציות הנפט נראית נמוכה, מסיבה כפולה: א. משום שאירן תפגע בכך בראש ובראשונה בעצמה, שכן סגירת המצרים לא תאפשר לה לייצא נפט לאותן מדינות המוכנות לייבאו; וב. משום שארצות-הברית ובריטניה כבר הבהירו שיפתחו את המצרים גם בכוח אם אלה ייסגרו. האיום לתקוף ראשונה את המדינות המאיימות לתקוף את אירן (שאינן מוזכרות בשמן) גם הוא אינו אמין. קשה להניח שאירן תעשה זאת, שכן תקיפה - בעיקר באמצעות טילים - נגד יעדים של ישראל או ארצות-הברית תיתן בידיהן לגיטימציה מלאה לתקוף את אתרי הגרעין באירן, תוך הישענות על תמיכה בינלאומית רחבה.
ו-רביעית, אירן חוזרת ומציעה לחזור לשולחן הדיונים בנושא הגרעין. בעבר שימש המשא והמתן בסוגיה זו כלי בידי אירן להרוויח זמן ולהתקדם בתוכנית הגרעין שלה. הפעם המצב שונה, משום שבידי הממשלות המערביות יש כלי לחץ חדש בדמות הסנקציות הצפויות בתחום הנפט בלוח זמנים מוגדר: יולי 2012. למשיכת הזמן עתה יש גם היבט שלילי מבחינתה של אירן, משום שללא צעד ממשי מצדה שיאפשר התנעה של השיחות, היא תמצא עצמה בעוד חודשים ספורים תחת גל סנקציות מכאיב מקודמיו. יתר על כן, ברקע עומד האיום בתקיפה ישראלית באירן, והאיתותים הבאים מישראל כי הזמן אוזל. אומנם הממשלות המערביות מסתייגות ממהלך כזה, אך בו בזמן הן משתמשות באיום הישראלי כדי להגביר את הלחץ על אירן. הממשלות המערביות מוכנות אפוא לחידוש השיחות, אך בתנאי שאירן תציג בהן גישה רצינית ולא תחזור על עמדותיה הקודמות.
בשלב זה אירן אינה מגלה נכונות לשנות את גישתה בסוגיית הגרעין. עמדתה היא שאין בכוונתה לוותר על קידום תוכנית הגרעין שלה, וכי הסנקציות לא יניעו אותה לסגת מעמדתה זו. ואולם ככל שיתקרב מועד מימוש סנקציות הנפט, ואם יתברר לאירן שתמרוניה ולחציה הנגדיים אינם מצליחים להביא לביטול או לדחיית הסנקציות, אין להוציא מכלל אפשרות שהיא תיאלץ להגמיש את עמדותיה ולהעלות הצעה שתאפשר משא-ומתן מחודש בסוגיית הגרעין.
