הטרור מרים ראש - הממשלה מרכינה

עסקת שליט המופקרת בה שוחררו מאות רבות של חיות טרף נטולות צלם אנוש לרחובה של עיר מתחילה להשפיע על הביטחון ברחבי ארצנו האהובה. חזרת הרוצחים ועוזריהם לבתיהם ברחבי יהודה שומרון וחבל עזה מייצרת, כך נראה בבירור, אוירה לוחמנית ומתסיסה המדרבנת רבים ברחוב הערבי לעשות מעשה-לפגוע ביהודים. זריקת אבנים, שוד מכוניות, יידוי בקבוקי תבערה ושאר מרעין בישין המסכנים את הנפש ומאיימים על הקיום בביטחון היו לעניין של יום ביומו. כך גם ניסיונות דקירה, הברחת מטענים ומעשים חמורים של תקיפה וחבלה שעל-פי רוב אך בדרך נס לא מקפחים חיים. על-פי רוב אך לא תמיד שכן גם מפני אסונות כאלה איננו חסינים והכול זוכרים את אשר פלמר ובנו השם יקום דמם שנרצחו בדם קר על אם הדרך בידי פורעים ערבים. אם יש עדיין בינינו תמימים או רשעים המנסים לעשות הבחנה בין חבלי ארץ שונים או בין ערבי מעווארתה לערבי בחיפה, הרי שהמציאות טופחת על פניהם בסטירה מצלצלת - התעוררו !!. הטרור הערבי מתגבר מתפשט ומופיע בכל רחבי ארץ ישראל. זריקת אבנים בחווארה לצד לינץ' אכזרי בחיפה, שריפת בתי כנסת בלוד ורמלה לצד שוד אלים של כלי רכב בואכה אלפי מנשה. מהומות על הר הבית בד-בבד עם הפגנות אלימות של ערבים ליד כפר סבא והרשימה עוד ארוכה.... הירושלמים שבינינו יודעים לספר כיצד בנות חוששות להסתובב בשעות הערב באזור גן הפעמון. חבורות של ערבים מטילות אימה על נערים ונערות בגבעה הצרפתית, הפרעות ביהודים המתגוררים בשכונת שמעון הצדיק וסכנת הנפשות הנשקפת לכל יהודי בקרבת שועפת וסילוואן מוכרת וידועה,גם לכוחות הביטחון.

רוח המפקד העייפה מחלחלת לכל רמות הפיקוד

נוכח מצב אסוני זה שאחריתו מי יישורנו זועקת לשמיים אוזלת היד של כוחות הביטחון. בכלל אלה נמנים כמובן השב"כ, המשטרה וכוחות צה"ל (צבא הגנה לישראל.....זוכרים?). רוח המפקד העייפה והמתגוננת מחלחלת לכל רמות הפיקוד ואף מעבר לכך והתוצאה משתקת והרסנית. בהתגבר האיומים ועזות המצח של האויב ונוכח החידלון המתמשך של כוחות הביטחון עולה המחשבה שמא לא רק מתוך חולשה ורפיון אין כוחות הביטחון מבצעים את המוטל עליהם ואולי בכוונת מכוון מדובר, כוונה להחליש את הרוח, לייאש,לרפות ידי היהודים ואמונתנו בזכויותינו כאן בארצנו... חיילים המחפשים מחסה ובורחים מפני מטר אבנים בעיר העתיקה בירושלים הם מחזה שכיח, חיילים חמושים העומדים מנגד עת יהודים בקרבתם המיידית מותקפים הם אירועים החוזרים על עצמם. תגובת כוחות הביטחון לאלימות הערבית היא רפה,איטית,מאוחרת ובלתי יעילה בעליל. האמירה לפיה ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר נותרה מעלה אבק בספרי ההיסטוריונים הצבאיים. שם המשחק כיום הוא התגוננות, מיגון, גדרות,כיפת ברזל, טילי חץ וזו רשימה חלקית. לבושתנו הכול מכירים את הג'יפ הצבאי שסורגים על כל חלונותיו וחריכים צרים מהווים את הקשר היחיד של החיילים שבתוכו עם העולם החיצון. לאסוננו החיילים נראים כמתחבאים, מבוהלים, חלשים ונסוגים.לבושתנו הפורעים הערבים רואים מציאות זו ומזנבים בחיילים הנמלטים... קורה לא פעם שיהודי המותקף ומזעיק את כוחות הביטחון מוצא עצמו במהרה עצור וחשוד בתקיפה. אירועים כאלה אינם נחלתם הבלעדית של בעלי התלתלים והפאות הזהובות מאזור יצהר וחוות גלעד בלבד. קרבנות לשיטה נלוזה משפילה ומגונה זו הם גם אזרחים יהודים במרכז הקונסנזוס הלאומי. מאמר כואב ונוקב בעניין זה כתב חברנו מהעיתון מעריב קלמן ליבסקינד שחווה על בשרו, ליד ביתו שבמושב גמזו, את ההשפלה וחוסר האונים הללו.

ההרתעה הישראלית הולכת ונעלמת

בעוד שהצבא והמשטרה נרתעים במופגן מכניסה לכפרים ערביים, טיפול בעבריינות, גביית מיסים ואיסוף נשק לא חוקי, הרי שכל אלה כאחד ששים אלי קרב עת מדובר בהרס ישובים יהודים, פשיטה על דירות מגורשים מכוח צווים מנהליים, הסתערות על ישיבות ורבנים וזריקת עוללים ואימהות מבתיהם, בקור מקפיא באישון הליל. לכוחות הביטחון יש לעיתים קרובות מדי דפוס פעולה מביך במיוחד. נוכח מצוקתם ואוזלת ידם הגלויים הם נאלצים לכזב, ככל הנראה ביודעין, על-מנת להסתיר ערוותם. כך מיד לאחר רצח פלמר ובנו דווח לתקשורת שבתאונת דרכים עסקינן. בלינץ' המזוויע שבוצע לאחרונה ממש בשני החיילים בחיפה נטען בתחילה שמדובר בבריונות ובטעות בזיהוי ולא באירוע לאומני. כל זה כאשר כל העדויות ,לרבות חריטת "כלב יהודי" על ראש אחד הקרבנות וכן זעקות רמות בעלות מאפיינים לאומניים מובהקים-הם לב האירוע. כל מי שעיניו בראשו רואה מיד ובבירור כיצד ההרתעה הישראלית הולכת ונעלמת, כיצד שלטון החוק מאבד מיעילותו וכיצד חיים שלווים של ביטחון הינם במקומות רבים מדי משאת נפש ולא מעבר לכך. מוטב היה שהממונים על ביטחון כולנו יחדלו מהעיסוק הכפייתי בהטלת מרות החוק על מאחז כזה או אחר בגב ההר ויפנו משאביהם, מרצם ויכולותיהם למיגור האלימות הערבית המתפשטת במהירות ומאיימת על מרקם חיינו כאן בארצנו. עליהם לעשות כן בטרם יהיה מאוחר מדי , בשעת מלחמה למשל, או אז יקום האויב הערבי שבתוכנו עמוס בנשק ובמוטיבציה לטבוח ביהודים באשר הם. ויפה שעה אחת קודם.