אין לזה חשיבות אם אנחנו בלעדי או ביחד עם הגדולה במעצמות העולם - ניקח את המושכות לידיים ונעשה מעשה. כך או כך, תגובת האירנים תתלקח למלחמת עולם, כשתתקוף את כל מפיקות הנפט ובנות-בריתה של ארה”ב באירופה ובמזרח התיכון. שנאתם למערב, בו נכללת כמובן-ישראל, היא כה ענקית וחסרת גבולות היגיון או התחשבות בנתונים, שברור שזו תהיה התוצאה הנגררת מהפעולה.
הפקטור החשוב ביותר בסוגייה זו הוא שאלת הזמן. אנו, שקרובים יותר ללוע הר הגעש העומד להתפרץ, מבינים הרבה יותר לעומק את הטבע המוסלמי, מטבע הדברים. בעוד האמריקנים, לעומת זאת, מרוכזים בבחירות העומדות להיערך שם, תחילה בקרב הרפובליקנים, ובנובמבר - בבחירות לנשיאות. אותם מעסיקה יותר עליית מחיר הדלק, שכרגע מחירו נע סביב ה-4 דולר לגלון, פלוס-מינוס. עובדה שמאיימת על בחירתו של אובמה מחדש לנשיאות. כך גם ההוריקן שהורס כרגע את מדינות המערב התיכון והדרום - אלה מוחשיים עבורם הרבה יותר. ולכאן נכנס אלמנט הזמן האבוד. האירנים ממש קרובים לנקודת האל-חזור. ואם ישתהה המערב בהשמדת המתקנים הגרעיניים, ייכנסו האירנים לשלב בו קיימת סכנה לעולם כולו. אז - יותר טוב לא לבטא זאת במילים.
עולם עומד למשיסה
המצב מזכיר מאוד את האירועים שהתרחשו בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מצב שמתוצאותיו לא למדו אומות העולם עדיין דבר. כאז גם כיום, העולם עומד למשיסה בידי מטורף, הפעם - פאנטי דתי, שעבורו השמדת המערב היא התכלית והייעוד. ועם משוגעים - אין מה לדבר. ולהפחידם באמברגו ובחרמות - לא יזיז להם דבר. לרודנים אף פעם לא הזיז שבני עמם גוועו ברעב. ראו מקרה סטאלין ועשרים מיליוני בני עמו שמתו בגללו ברעב בשנות העשרים.
כמו אז, ב-1938, נועדו מנהיגי שני הצדדים, הגרמנים והאנגלים, וצ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה חזר עם "הסכם מינכן" - והכריז: הבאתי שלום. נו, ראינו איזה שלום... כך גם כיום, ממשיכים מנהיגי המערב - האנגלים, הצרפתים, האמריקנים, להשלות את עצמם שבדיבורים, בשיחות עם הצד אכול ה"ג'ננה", יוכלו להגיע לבסוף למודוס וויוונדי, מצב שיאפשר לחיות עמו. אך לא היא.
אשלייתם גדולה באותה מידה של מנהיגיהם אז, ב-1938, ובהמשך. וגם כשפרצה המלחמה, ומטוסי הלופטוואפה הפציצו את לונדון, עדיין שקטה אמריקה על שמריה, ושמרה על נייטרליות. עד - עד שהיפנים, שותפי גרמניה בברית מדינות הציר, הפציצו את כל מאות הספינות נושאות המטוסים של ארה"ב שעגנו בנמל פרל הארבור בהוואי. רק אז, כשמזה שנים אירופה זבה דם תחת מגפי הקלגסים הנאצים, וארובות מחנות ההשמדה פעלו במרץ וביעילות גרמנית אופיינית לשרוף את מיליוני היהודים ויתר המיותרים בעיניהם - החלו האמריקנים לעשות מעשה.
אך להזכירכם - לא עשו דבר וחצי דבר כדי לסכל את השמדת המיליונים באושוויץ, בעוד הנשיא רוזוולט ידע היטב על הנעשה שם.
רק נתניהו יכול לגרעין
לכן, אל לנו להתפעל מהמילים היפות שישמיעו האמריקנים ל"ידידה ובעלת הברית" שלהם, כשאובמה ייפגש עם נתניהו. על ראש ה
ממשלה להגיע להבנה עם הנשיא האמריקני בדבר חשיבותו של הזמן שאוזל והולך. לא עת לברבורים ומשחקי מילים ושליחת שליחים אל הפרסים. כי אלה חיים על הזיכרונות של ממלכת פרס שהייתה אימפריה. ויעשו הכל לחזור לזה. חייבים להעמיד את האמריקנים בפני העובדות. לא לכחד, ולא להתיירא.
צריך ראש ממשלה נחוש, ולא נשיא (שלנו) האוהב לטייל בעולם ולחוש חשוב. אין לנשיא שום זכות לייצג את מדינת ישראל ברגעים כה קריטיים, ואל לו לחרוג מסמכותו. היחיד שידבר עם אובמה בגובה העיניים ובשום שכל יהיה ראש הממשלה נתניהו.
אין ערך לרצון לשמור על מחיר הגיוני לדלק, ולא זה מה שצריך להניע את מהלך ההיסטוריה. כי ברגע שהמטורף יחליט, ייהרגו כמה מיליונים במזרח התיכון כולו (בסעודיה, בכווית, בבחריין וביתר המדינות עתירות הנפט הנכסף, שהאירני חומד לנכסו) כתוצאה מהפצצה גרעינית של המטורף הפרסי.
לקרוא את הכתובת על הקיר
ואנו, שבשנים טרום השואה, לא שתנו לבנו לסימני האזהרה שההשמדה אכן עומדת להתרחש, וכך הושמד כמעט חצי מעמנו - ראוי וכדאי שנשית לבנו לכתובת שעל הקיר. כך עשה אבי ז"ל כשקרא את "מיין קאמפף" שכתב היטלר, בו הצהיר בבירור שהוא מתכוון להשמיד את כל היהודים. אבי עשה מעשה ועלה לפלשתינה א"י. ופה הקים את ביתו. בעוד כל משפחתו שנשארה שם - הושמדה.
לכן, חובה עלינו להאמין להצהרות בכתובים ובכל אמצעי התקשורת, בהן
אחמדינג'אד מבשר על תוכניתו המדויקת לחסלנו טוטאלית. בדיוק כשם שמה שכתוב באמנה הפלשתינית - על מדינה ערבית מהמדבר ועד הים התיכון, ועל חיסול כל היהודים - מעולם לא הוצהר על ביטולו.
שומה עלינו להיות חזקים. רק אנו, בעלי הידע הביטחוני והמודיעיני, ועם יכולת ההחלטה הבוגרת והנקייה מחשבונות אישיים - רק לנו הזכות לקבוע את גורלנו, ללא חשש "מה יגידו”. הגורל נקבע מראש - אך הרשות נתונה. צדק ראש ממשלתנו הראשון כשהכריז: "או"ם - שמום". וחרף כל האזהרות - הכריז על הקמת המדינה. נקווה שראש ממשלתנו
בנימין נתניהו ישאב עוז מעמדתו של "בי.ג'י" (בן-גוריון), ולא יתפתה למילים חלקות של נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה, ובעוז ובתבונה יעמידו על חשיבות שיתוף הפעולה - ובזמן.
