הבעיה העיקרית של פוטין היא אמינות. מאז הבחירות לפרלמנט, שיצרו גל מחאה עממי, השתנו כללי המשחק. פוטין איננו עוד המועמד הבלתי מעורער. אומנם בסקרי דעת קהל שנערכו באחרונה הפופולריות שלו נאמדת ב-50 אחוזים, אך היא נובעת בעיקר מחוסר יכולתה של האופוזיציה להציב מועמד נגדי.
החשש בקרמלין הוא שב-4 במארס פוטין ייבחר אומנם בפעם השלישית, אולם אז עלול להגיע הצונאמי: רגע של התפכחות, כעס, אימה וזעם, כאשר אזרחי רוסיה יבינו שהם תקועים עם פוטין שוב עד 2020. הרגע הזה עלול להתפתח להפגנות אלימות, ואפילו למרי אזרחי.
לכן, מבחינת הקרמלין, השאלה כאמור אינה אם פוטין ינצח, אלא כיצד ליצור מיד אחרי הבחירות סיטואציה תקשורתית שבה ייראה הניצחון כה סוחף ומשכנע, עד שיהיה בו די כדי להוציא את הרוח מן המפרשים, לסתום פיות ולמנוע מהומות באותן שעות וימים קריטיים, שבהן יהיה על פוטין לבסס את ניצחונו.
כדי לייצר את הסיטואציה הזאת, המנגנון המשומן של הקרמלין זקוק בשלב ראשון להרדים ככל האפשר את דינמיקת תקשורת הבחירות ולמתן ככל האפשר כל ביקורת על פוטין בזמן הלא רב שעוד נותר עד היפתח הקלפיות. לכן הפכה התחנה אכו-מוסקבי למטרה.
עד כה נהגה תחנת הרדיו לראיין לעתים קרובות את פוטין וניהלה מערכת יחסים מורכבת מאוד איתו ועם הקרמלין. אך מאז דצמבר, שבו נערכו הבחירות לפרלמנט, הידרדרו מאוד היחסים בין תחנת הרדיו לבין פוטין. התחנה סיקרה בהרחבה את ההפגנות נגד פוטין, את השחיתות ואת הזיופים בבחירות. בחודש שעבר, במהלך מפגש עם עורכים, התפרץ פוטין נגד העורך הראשי של התחנה, אלכסי ונדיקטוב, והטיח בו כי הוא מטיל רפש בפניו יום ולילה. או כפי שתרגמו העיתונאים הרוסים, "הוא מטיח בפרצופו צואה".
בכל אופן, מרגע שיצאו ההודעות על פיטורי העיתונאים בצמרת תחנת הרדיו, מפמפמת החברה כי מדובר בסך הכול בהקדמה של שינויים פרסונליים במועצת המנהלים של התחנה, עקב "תשומת הלב הרבה" שהתחנה זוכה לה.
תשומת הלב הזאת, העירו כמה עיתונאים רוסים בציניות, קיבלה ממד נוסף כאשר יום למחרת קיבל העורך הראשי הודעה לסור מיידית למשרדי התובע הכללי בשל עבירות על חוקי העבודה בתחנה, הודעה שהתבטלה כמה שעות מאוחר יותר.
