"אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּט, עוֹשֶׁה צְדָקָה בְּכָל עֵת" (תהילים ק"ו 3). אני רוצה להביע הערכתי לארגון, שגמר אומר לגאול את הפסוק משממון האמירה הריקה, לקרום לו עור וגידים של עשייה חברתית והומאנית מעוררת
כבוד.
אני מוצא לנכון לפתוח באמירה מתנצלת מראש, שאני חוטא לארגון, בכך שרשימה קצרה זו היא רק בבחינת נגיעה קלה, ואינה חובקת את מרחבי העשייה המגוונים והרבים של הארגון, העונה לשם "שומרי משפט, רבנים למען זכויות אדם". ארגון זה מהווה היום את המסגרת היחידה בישראל, המשמיע ללא חת את קולה של המסורת היהודית בתחום זכויות האדם.
מחויבות להתריע על כל עוול שנגרם לאדם
הארגון נוסד בשנת 1989, בו פועלים במשותף רבנים אורתודוקסים, רפורמים וקונסרבטיבים. עבודת "רבנים שומרי משפט" מבטאת את התפיסה, לפיה כיהודים יש לנו מחויבות להתריע על כל עוול, הנגרם לכל אדם באשר הוא. התפיסה מבוססת על האמונה, שאדם באשר הוא אדם נברא בצלם אלוהים.
הם שואבים את סמכותם לפעולה משני מקורות עיקריים - התרבות היהודית ההומאניסטית וּמֵהָאֲמָנוֹת הבינלאומיות לזכויות אדם. מול גילויים כואבים של ביטויי לאומנות ובדלנות של המסורת היהודית, שלמרבה הצער, גואים וסוחפים בימים אלו, "רבנים שומרי משפט" מבקשים לתת ביטוי לשלומם ולרווחתם של הזר, השונה, החלש והגר החיים בתוכנו.
עובדה היא, שהתקשורת אינה מוצאת עניין בגילויי אטימות הלב של חברת "עמידר" כלפי זוג ישיש בירושלים, עובדיה ומרים בן אברהם, שהתמודדו עם צו פינוי מדירתם בדיור הציבורי. בודדים נאבקו עם מחלותיהם ונזרקו למאבק גם על זכותם לבית. חברה ששכחה ששמה מורכב משתי מלים "עַמִּי" "דָּר" התנכלה להם עקב חוב שלא היו מסוגלים לפרוע.
אל מול אטימותה של חברת "עַמִּי לֹא דָּר" נחלץ ארגון "רבנים שומרי משפט". עמדו לימינם בעת שביתת רעב, והגישו את מלוא הסיוע המשפטי הנדרש עד שהצליחו להניע את החברה לבטל את צו הפינוי המבזה של זוג ישיש מביתו.
מגויסים לעשייה צנועה אבל משמעותית
משפחת מנשה בעיר רמלה והאם החד הורית לאה שמי מהעיר באר שבע, הניצבים גם הם מול צווי פינוי מצאו בארגון שומרי משפט כתובת במאבקם לממש את זכותם לדיור. הם מצאו רבנים מגויסים לעשייה צנועה אבל משמעותית ומעשית, רחוקה מעין התקשורת, רחוקה מתקשורת שגם אינה מוצאת עניין במאבק של המדדים בשולי החברה לממש זכות אנושית לקורת גג.
מה שמנחה את הארגון בפעילותו החברתית הענפה, עולה מאימוץ האמירה רבת ההוד במסכת סנהדרין - "כָּל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת, מַעֲלִים עָלָיו, כְּאִילוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא".
באותה מידה ש"רבנים שומרי משפט" מגישים סעד משפטי ותמיכה מוראלית למשפחות חסרות ישע מול שררה שלטונית בבאר שבע, בגבעת שמואל, ברמלה ובירושלים, נמצא אותם גם בשומרון וביהודה מגישים את מלוא הסיוע לפלשתינים, ש
מתנחלים מתנכלים להם. נמצא אותם בעימותים משפטיים עם המנהל האזרחי בשטחים הכבושים, כשהם רושמים לזכותם הצלחות לא מעטות.
באותו יום ש"רבנים שומרי משפט" נותנים את מלוא הגיבוי למשפחת בן אברהם בירושלים, שחברת "עַמִּי לֹא דָּר" רצתה לזרוק מביתם, נמצא אותם כחומת מגן על קולטים סולאריים הממוקמים על גג מסגד, ומביאים איתם חשמל לפלשתיני, הגר במערה או בפחון בדרום הר חברון.
בשכונת המצוקה בירושלים ובמערה שכוחת אל בדרום הר חברון ניתן הסעד המשפטי בהתנדבות מלאה. התנדבות בהסעת עשרים וחמישה מתנדבים ישראלים כל יום לסייע במסיק הזיתים בחודשים אוקטובר - דצמבר לפלשתינים המאוימים על-ידי מתנחלים. התנדבות בכל ימות השנה בסיוע לרועים פלשתינים להגיע לכרי המרעה ולפלחים להגיע לשדות בימי הזריעה ובימי הקציר.
אני התרגשתי מהגישה של ארגון "רבנים שומרי משפט" שמצאה את ביטויה בניתוח פרשת השבוע בפרשת תְּצַוֶּה - שַׁבָּת זָכוֹר. ניתוח הפרשה היה מוקדש להצלחתם בשני מאבקים משפטיים, שהתרחשו בעת ובעונה אחת.
מאבק אחד נגד חברת "עמידר" (ליתר דיוק, "עַמִּי לֹא דָּר"), שנאלצה לסגת מהחלטה מרושעת לזרוק לרחוב בכפור הירושלמי את משפחת מרים ועובדיה בן אברהם, בידיעה שמדובר בזוג ישיש וחולה.
מאבק שני נגד נטיעת עצים על שטחי הכפר החָרב אל עראקיב, מאבק שהסתיים בהצלחה חלקית, בכך שבשלב זה הוחלט לדחות את נטיעת העצים.
אני מתחבר בכל נימי נפשי לאמירה של "רבנים שומרי משפט" -
"מדוע משפחות רבות עומדות לפני פינוי מבתיהם, אם בחסות אי תשלום משכנתא, ואם בחסות הדיור הציבורי ? ...בקודש הקודשים שלנו כל אדם נחשב, מירושלים ועד אל עראקיב, מתל אביב ועד דרום הר חברון ... נקדיש את עצמנו לבניין משכן לאומי של צדק ... בקודש הקודשים שבלב ".
