איפה שיש רצון לחיות, יש דרך לנצח

מעבר לגבול, כמה שעות נסיעה ספורות ממרכז המדינה, נטבח ונכתש העם הסורי. העומד בראש המדינה הזו כותש ובוטש באזרחיו ללא רחם. צבא מול אזרחים. הוא יורה גם על שיירות פליטים. רוצח נשים, זקנים וטף. מושג השלום כה רחוק ומעורר דיסוננס כבד לאור האירועים שמתרחשים בקרבתנו. מידי יום נטבחים ללא הבחנה עשרות ומאות אזרחים. והיד הטובחת היא חופשיה לטבוח כאוות נפשה. המצב הבינלאומי שבסיסו מאבקי שליטה וכוח בין מעצמות המזרח למעצמות המערב, מסרס כל יכולת להפסיק את הזוועות. יש פתגם אנגלי שאומר, שכשיש רצון, תימצא הדרך להוציאו לפועל. Where there's a will there's a way. בדיעבד, לעולם לא אכפת מהאזרחים הסורים. אחרת היו עושים כל דבר כדי למנוע את השחיטה. אבל מסתבר שאין רצון. שיקולים משיקולים זרים שונים מכשירים את השחיטה הסיטונאית של בשאר הקצב מדמשק. לאור נסיונם של שכנינו הקרובים, כשכל אחד מהצדדים שם רואה בנו אוייב עדיין, מחלחל לחשוב בהגיון על גורלנו. במימד הסורי יש "מנהיג" שטובח בעמו. במימד היהודי יש דעת קהל עצומה בעולם כולו שרוצה בחיסולנו. מילים למכביר כבר נכתבו על המסע לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ולא אעמיק בנושא כאן. אתמקד בפצצה האירנית ובגישות השונות כלפי דרך ההתמודדות איתה, במישור הלאומי והבינלאומי.

האנושות - קהילה שמרנית שמגיפה את התריסים לנוכח הטבח

ההיסטוריה הרחוקה מאוד והקרובה מאוד, וגם זו שבהתהוות, מלמדת אותנו דבר פשוט לגבי האנושות כקהילה גלובלית. האנושות דומה לקהילה שמרנית, שמעדיפה להגיף את התריסים לשמע צעקות בבית השכנים. רק כשהבריון מגיע אל מפתן דלתם הם יפעלו. לנוכח השחיטה הברברית של אסד באזרחיו, הקהילה הבינלאומית מגיפה את תריסיה, ומשמיעה אומנם קולות של שאט נפש מהמתרחש שם, אבל לא יותר מזה. בנתיים הגופות נערמות וככל הנראה מספרם לא נודע ולא ייוודע לעולם. כך בדיוק הקהילה הבינלאומית נוהגת ביחס לרצונה של אירן בהשמדת מדינת ישראל. כל מדינות ערב אינן רוצות בנוכחותנו. הן נלחמו בנו מיום הקמת המדינה עד עצם היום הזה. זירות הקרב נעו בין שדה המערכה הקונבנציונלי, דרך טרור המתאבדים וכעת זה נעשה דרך הטרור התודעתי, שנועד לשחוט את הלגיטימיות שלנו להתקיים. השלב הבא הוא היכולת להשמיד אותנו סופית. נשק יום הדין. הנשק הנורא מכל. הנשק הגרעיני מתקרב להישג ידם של האירנים. העם שלא היסס לשלוח את ילדיו לחזית המלחמה עם עירק. העם שהיה מוכן להקריב מאות אלפים במלחמה אבודה עם עירק, נחוש לחסל אותנו, בשואה אטומית. הם מכחישים את השואה הנאצית אבל מייחלים לייצר שואה פרסית.

השלמה עם הגרעין האירני -שומטת את הסיב לקיום ישראל

לאור הזוועות שקורות בסוריה, בגיבוי רוסי וסיני, מדוע שלא נגרוס כי הטלת פצצת אטום שתהיה מלווה בשיגור עשרות אלפי טילים רבי עוצמה על מרכזי אוכלוסיה בישראל יעוררו בעולם תגובה שונה מזו שהעולם מגיב כלפי הרצחנות של אסד כלפי אזרחיו? אני חוזר ושואל, במלחמה בה ידם של הערבים תהיה על העליונה, חס ושלום, ועשרות אלפי טילים בעלי עוצמה רבה יחסלו אלפי יהודים, חס ושלום, ופצצה גרעינית אירנית תשמיד לחלוטין את גוש דן, חיפה ודימונה, מי מבטיח לנו שהעולם לא יצקצק בלשונו, הרוסים יטילו וטו במועצת הביטחון, והעולם יראה במסכי החדשות את הזוועות ויקרא לאו"ם לשלוח לכאן את קופי ענאן כדי שיגיע לבדוק את המצב ההומניטרי של הפליטים היהודים? מה, לא היינו בסרט דומה רק לפני שבעים שנה? מדינה נאורה, עם תרבות עשירה, עם ניטשה, וגתה, ומורשת של תרבותיות מופתית, הפכה תוך שנים מספר למכונת רצח חייתית שרצחה בשיטתיות שישה מיליון יהודים. שליש מבני עמנו. זה קרה. כל שנה נוער נוסע לאושוויץ למסע מזעזע. כל שנה אנו שומעים סיפורים ועדויות בימי הזיכרון לשואה ולגבורה. למה זה מופרך שבמקום שבו יש רצון כה עז להשמידנו, לא תימצא הדרך להוציא זאת לפועל? כבר ציינו את הפתגם האנגלי Where there's a will there's a way. כרגע השאלה האחרונה היא על בסיס אותו פתגם אנגלי, Where there's a will there's a way, האם העם היושב בציון רוצה לחיות? כי עם גרעין אירני ישראל תהיה מסורסת ולא תוכל להגן על עצמה. היא תשקול שוב ושוב אם כדאי להגיב ולהסתכן בתגובה גרעינית, כולל מקומית. שלא לדבר על ההגירה הצפויה של הרבה ישראלים מישראל החוצה שתהיה מכת מוות לציונות וסיוט לישראל כמדינה ריבונית וזה עוד מבלי שאירן בכלל השתמשה בגרעין. במקרה של השלמה עם גרעין אירני נהפוך מבחינה כלכלית למדינה במצב של בנגלדש ושל מדינות נכשלות ללא סיכוי להתאוששות בעתיד. אחת הסיבות להקמת ישראל היא שהעם היהודי לא יהיה יותר לעולם בסכנת השמדה. השלמה עם הגרעין האירני שומטת את אחת הסיבות העיקריות לקיום מדינת ישראל.

על החיים ועל המוות

יש בישראל מחנה גדול שמגלה עייפות ממצב המלחמה התמידי שמרחף מעל ראשינו. מחנה זה ניסה להביא בעשרים השנים האחרונות למזרח תיכון חדש. להפוך את המזרח התיכון לסקנדינביה. היום הכל מתפוצץ למחנה הזה בפנים. מגדל הקלפים שבנה קורס ללא רחמים. למחנה זה אין כוחות נפשיים לחיות במצב שתואר כאן ומחנה זה יהיה הראשון להתייאש ולברוח מהמדינה. לא לפני שהוא יעשה הכל אבל הכל לחבל באומץ של אלה שיוותרו ויעשה להם דה-לגיטימציה ויציג אותם כקיצונים פירומנים מסוכנים מהצד שלנו שששים אלי קרב. בעתים כאלה, כמו במלחמת העולם השנייה, וכמו במלחמות החשמונאים ביוונים, על ההנהגה להמר. על החיים ועל המוות. יש להילחם באירן ללא חת. מייד. בכל האמצעים. אנחנו עם שמקדש את החיים. אנו רוצים לחיות. אויבינו מקדשים את המוות. הם רוצים למות ולהיות שאהידים, אז Where there's a will there's a way. לנו יש הרצון לחיות. להם יש את הרצון למות. נמצא את הדרך לענות על הרצונות של כולם. אנחנו רוצים לחיות. לנצח. ואנחנו ננצח.