בעת כתיבת שורות אלו, מתנהלות בבתי המשפט בו-זמנית כ-10 תביעות שונות בגין סיכוני נשירת אבני חיפוי מבנייני מגורים, בגדלים שונים: משכונת וילות וקוטג'ים בגבעת טל שבקרית אתא ועד למגדלי מגורים רבי קומות בחיפה ובמרכז הארץ.
מדובר בתיקים במעורבות משרדנו.
המשותף לכולם הוא - שבכל המקרים הללו יש הוכחה באמצעות תעודה בדיקה של מעבדה מאושרת כי חיפויי האבן נעשו בניגוד להוראות התקן החל, ובחלק מהמקרים (ברובם) כבר נשרו אבנים מהקירות.
עוד משהו משותף, וכאן התרמית והתעתוע: בכל התיקים, עמדת הנתבעים היא כי מה שצריך לבצע כבדיקה בלבדית ואין בלתה היא בדיקת שליפה, תוך הזנחת שאר הבדיקות.
להבהיר: בבדיקה כוללת של התאמה לתקן החל צריך לבדוק האם יש או אין מישקים גמישים כנדרש בתקן, מישקים אשר הם מיועדים לספוג התכווצות והתפשטות של חומר החיפוי. בנוסף, נבדקים גם החומרים מהם עשויים הרשתות, הווים והעוגנים ממתכת - שמא הם יעלו בחלוף הזמן חלודה, ויגרמו בעתיד להיחלשות ציפוי האבן כתוצאה מהחלודה. בנוסף, נבדקת שכבת האיטום כדי לדעת שמא יש אפשרות של כיסי מים שבעונה קרה [בעתיד לבוא] יהפכו לקרח ויתרחבו בנפחם תוך דחיית אבני החיפוי וגרימת נשירתן. ויש עוד בדיקות המאפשרות לבודק לראות פני עתיד ולוודא שהחיפוי יהיה יציב היום וגם כעבור שנים.
יש לדעת כי על-פי התקן 2378 חלק 1, הדרישה מאבני החיפוי היא אורך חיים כמו של הבניין, ותנאי זה מכתיב גם את סוגי הבדיקות הנדרשות.
בא מומחה הנתבעת, שאינו קונסטרוקטור, ובגיבוי של שני פרופסורים בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון - שאינם קונסטרוקטורים פעילים, טוען כי לא צריך לבצע את כל הבדיקות התקניות וכי די בבדיקה שליפה, שמהותה בדיקת חוזק ההידבקות של האבן לקיר כיום, ולא חשוב מה יהיה מחר.
הטענה נלווית לטענה שגויה נוספת, בדבר "שיטה משולבת" בביצוע אבני החיפוי - טענה הבאה אך ליצור ערפול סביב חיפויי האבן, תוך ניצול ציני של סדרת תקנים בהתהוות, והמצאת מושג לצורך חוות הדעת, כדי להתנתק מהבדיקות התקניות.
בדיקה זו, ככל שכתוצאתה משטח האבנים יוצא תקין וחזק, היא, בכל הכבוד, נכונה למועד הבדיקה ולא לשום מועד מאוחר יותר, ואין היא משליכה דבר וחצי דבר על מה שיקרה כעבור 1-10 שנים, וזאת יכול להבין גם הדיוט, וגם בית המשפט.
אלא שבאחד התיקים המטופלים, הטיעון שכנע את בית המשפט, והוחלט לבצע בתיק זה רק בדיקה אחת - והיא - בדיקת שליפה... ואגב, באותו מבנה - יש היסטוריה של נשירת אבני חיפוי מהקירות, עובדה המוכחשת על-ידי הנתבעת...
יש פגם מהותי נוסף בבדיקת שליפה כבדיקה בלבדית: הבדיקה מתבצעת תוך בחירת מדגם אובייקטיבי, הנבחר על-ידי המעבדה מתוך כלל אבני החיפוי, בעוד שהאבנים המיועדות לנשירה - אינן אלו הממוצעות, הנבחרות בחירה אקראית, אלא דווקא אבני חיפוי שרואים במבט בדרך כלל כי הן עם סדקים בינן לבין הקיר, או אלו שבשורה תחתונה שאינה מחוזקת כנדרש בתקן, או אבנים מעל פתחי דלתות רחבות או לאורך ובצד של נדבך-ראש. אומנם יש מקרים שגם אבני חיפוי מרכזיות נושרות, אך בדרך כלל ינשרו אבני חיפוי בעייתיות מבחינת מיקומן והתקנתן, כאלו שלעולם לא ייכללו באותה בחירה אקראית של נציג המעבדה האובייקטיבי...
במצב זה, בדיקת שליפה כבדיקה בלבדית לא קולעת כלל לבעיה ולא נותנת שום מידע על סיכון אלא מעלימה את הסיכון מבחינת זמן [יתכן כי בדיקת שליפה תיתן תוצאה שהחיפוי יציב היום - אך מחר הוא ייחלש בגלל סיבות שניתנות לזיהוי כיום, ובדיקות אלו לא נעשות], כמו גם מבחינת מיקום [באזור הבדיקה של המדגם האקראי - אין סיכון, אך ליד המיקום הזה, 2 שורות למטה - יש שורת אבנים מטה לפול שלא נבדקת בבדיקה אקראית].
אומנם הנושא הוא במומחיות, אך בית משפט עם היגיון וקשב מסוגל להבין את הדברים ולדעת איזה צד דובר אמת מקצועית ואיזה צד עושה מניפולציות כדי להסתיר את האמת המקצועית, ומחפה על הסיכון תוך שיבוש הליכי משפט בחסות מומחה אחד שאינו קונסטרוקטור ועוד שני פרופסורים להנדסה אזרחית שמגבים אותו.
לגופו של עניין, בדיקת השליפה שהיא משאת נפשם של כמה גורמים, אינה מהווה מבחן אמיתי לתקינות, מסתירה את הסיבות לנזק עתידי, מחפה על קיר אבן הבנוי בניגוד לתקן, ואפילו מכשירה קירות אבן שכבר נשרו מהם אבני חיפוי.
