אינני מחסידי אמירות פוגעניות ואישיות של הרב עובדיה כנגד מי שנראה לו בר פלוגתא . אודה, שאל מול עבודת הענק שהוא ביצע בשמונת כרכי "יביע אומר", קשה לקבל אמירה מפיו על מי שהיה שר האוצר,
יעקב נאמן,"יש לו סרטן רוחני בראש תימק לשונו" (ספטמבר 1997) . כמה שנים לאחר מכן גרס, שיש לומר לכתובתו של חבר הכנסת לשעבר
יוסי שריד ש"הוא המן , עמלק, פרעה ...". ואני מדלג על אמירות מאוד פוגעניות שנאמרו לכתובתה של
שולמית אלוני, מי שהייתה שרת חינוך בישראל .
אני מבקש להתייחס דווקא לאמירות נוקבות של הרב, ששס מחליטה להצניען. גם עושה את כל המאמצים להחביאן היטב, כאילו לא נאמרו מפי הרב אמירות של שלום ופיוס בינינו ובין שכנינו.
מצער, שמתעלמים מאמירותיו, כאילו לא קרמו עור וגידים של אותיות עבריות, שהפכו למלים ונשזרו למשנה חשובה של שלום בחבל ארץ אכול מרורי אימת מלחמה חוזרת ונשנית, אכולת סבבי מתקפות טילים.
פיקוח נפש דוחה התנחלות
שס הצליחה להשכיח את האמירה האמיצה של הרב במחצית ספטמבר 1997, בה התייחס ל
מתנחלים ב"ראס אל עמוד" ואמר לגנותם:
"הם מתגרים באומות העולם. הם יטילו אסון על עם ישראל, פיקוח נפש דוחה התנחלות זו".
אמירה כה נוקבת זו נגד ההתנחלות ב"ראס אל עמוד" בלב אוכלוסיה ערבית איננה הבלחה מקרית חד פעמית, היא אינה פסיקה בודדה, היא נמצאת ברצף ארוך של פסיקות בנושא השטחים, קדושת האדמה ומשיחיות ושל "פיקוח נפש דוחה התנחלות".
שס היום מתנהלת כסמן ימיני. היא כתף תומכת לדנונים בליכוד, מאגפת מימין את נתניהו יחד עם המערך הפייגליני מבפנים והליברמני מבחוץ.
שס כבר אינה מוּנעת מכוח אותה אמירה רציונלית של הרב, שנשארה חקוקה, ואי-אפשר למחוק אותה - "המתנחלים מתגרים באומות העולם" כדי להמירן בעילגות לשון מתלהמת של חבר הכנסת
זאב נסים.
אי-אפשר למחוק את המלים, שנאמרו יותר מפעם אחת על-ידי הרב
עובדיה יוסף - "...
לשלום בר קיימא - נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל, למען השגת מטרה זו".
קול השלום של הרב מוצנע ומוחבא
קשה להבין את עוצמת הפער בין האזנה למלים אלו של הרב עובדיה יוסף ובין התמיכה הגורפת של שס כיום ביצירת עובדות מוגמרות בשטחים, עובדות שלא תאפשרנה לממש בעתיד את מה שנפסק -
"לשלום בר קיימא...מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל."
קשה להבין את עוצמת הפער בין גישה, שמעדיפה את המוצא של החזרת שטחים , ובין התבטאויות של "אף שעל", " זו ירושת דורות", "הערבים חייבים להפנים שלעולם העם היהודי לא יוותר על דונם אחד מאדמת הקודש". וזה רק לקט קצרצר מעילגות לשון של הרב נסים, המרבה לפקוד את דוכן הנואמים בכנסת ישראל.
מצער, שמבליטים את הצד המתריס של הרב עובדיה יוסף נגד בג"ץ, שלדבריו, "עקב עוונותיו הרבים אנחנו בגלות בין שופטי הערכאות החילוניות...". מצער, שמבליטים את בנק הקללות ממנו הוא לווה באשראי בלתי מוגבל. מבליטים את "רשע מרושע", צירוף רבני-חרדי אוטומטי, המושמע בדרך כלל בטקסים פומביים , כשהרב נואם לפני קהלו וקיימת צפיפות ודחיסות-יתר נפשית היוצרת ליבוי והקצנה.
אני מצר, שקול השלום של הרב מעבר לא רחוק מוצנע ומוחבא, כי מעבר לכל מחלוקת יש להתייחס בהערכה למי שהוציא מתחת ידיו את בעבודת נמלים את שמונת הכרכים של "יביע אומר".
"יביע אומר", הינו מפעל תורני-הלכתי רב היקף של איש אחד ללא אינטרנט וללא סיוע של אביזרים מתוחכמים. כל המפעל נבנה רק באמצעות שני כלי העבודה היחידים - זיכרון פנומניאלי של איש אחד וידענות.
באמצעות שני כלי עבודה אלו יצא תחת ידיו מפעל של שאלות ותשובות בדיני תפילות, שבת, חינוך, כשרות, אישות, ארץ ישראל ,גולה, המשפט והליך משפטי , דיינות ועד הר הבית שטחים ושלום , התנחלויות , עולי רוסיה ואתיופיה עם אוקינוס של נגיעות והתיחסויות בשלל נושאים בחיי היום יום, שהם חשובים לאנשים, שההלכה היא דרך חיים עבורם. גם אנשים שההלכה אינה מנווטת את חייהם, ימצאו שם הרבה תבונה.
מי שמציץ ב"יביע אומר" לא יכול שלא "להיפגע" ולהתרשם מפסיקות של מי, שהדאגה לבני אדם מנחה אותו. הפוסק לא להתגרות, להימנע מיוהרה, לא לעמוד על קוצו של יוד, לאפשר מרחב סביר גם לזולת , בעד לימוד פשוט ולא פלפול. הוא בעד לקרב ולא לרחק - "מותר מן הדין להשכיר דירה ליהודי מחלל שבת".
שיטת הדין היא קריאה ומובנת, רק את התקדימים והמסורת יכול להכיל מי שספוג בלימוד המקורות. ניתן להישאר אתיאסט כמוני, אך אי-אפשר שלא להתפעל מהיקף עבודת ענק , שהיא מפעל של איש אחד .
ומתוך הערכה לפועלו התורני אני מעריץ את רודף השלום , שאמירתו האמיצה חייבת במיוחד בימים אלו לקבל משנה תוקף
- "המתנחלים מתגרים באומות העולם ויטילו אסון על ישראל. פיקוח נפש דוחה התנחלות".