את חטאי אני מזכיר היום: במירוץ האובססיבי שלי אחר גורמה משובח, העליתי בסוף השבוע בחכתי דג ממש שמן, רק שמן הסתם מעט מאוחר מדי. אחרי ככלות הכל, שמה של מסעדת "קפה נואר" התל אביבית (רחוב אחד העם 43) הולך לפניה כבר שנים, ובעוונותי הרבים נחשפתי אליה רק עכשיו.
המסעדה ממוקמת בלב ליבה של הסיטי, סמוך מאוד לבורסה לניירות-ערך ולשדרות רוטשילד, ובתור שכזו נוהרים אליה, מטבע הדברים, אנשי-עסקים רבים העובדים באזור. מסתבר שלא נגרע בה אף חלקם של הסלבריטיס, הבוהמה, ואוכלוסיה צעירה שסוגדת למעדניה. וכך, במשך מרבית שעות היום, צובא לפתחה קהל רבגוני, המבקש לתפוס בה מקום מבעוד מועד, ולא בכדי. מסעדת "קפה נואר" מצטיינת באווירה הצרפתית הייחודית שלה ומזכירה בכך מאוד את זו של בתי הקפה המיתולוגיים ברובע הלטיני של פריז, עם השיק והחן הרב שלהם.
הכל 10
המסעדה בנויה בשני מפלסים ומעוצבת בסגנון קלאסי של טוב-טעם סולידי. היא מרוהטת בעץ כהה ומשרה על סועדיה שלווה מוחלטת. את פני הסועדים מקדמים בסבר-פנים יפות מלצרים ומלצריות עטויים בלבן וניכר עליהם שהם אמונים היטב על מלאכת השירות.
פתחנו בפיתה דרוזית, ממולאת בבשר טלה-עגל וכבושם הזה לא בא אל פינו זה זמן רב. אחריה הגיעו העיקריות: ניוקי-פטריות וערמונים, ברוטב ציר ירקות-שורש ואפונת-גינה. הפסטה הייתה מעודנת והרוטב רק השביח את טעמה. לא נפל ממנה צלי הבקר ביין עם הניוקי והשעועית הירוקה העבה שהתלוו אליו. הייתה זו מנה שממש התעלתה על עצמה ושספגה בקרבה את מיטב הטעמים.
הקינוחים היו גם הם על הגובה: טארט-בננה אפוי וספוג בקרמל - דוגמה ומופת לקינוח מושלם. כמוהו היה גם טארט האגסים החלומי, עם כדור של גלידת-וניל. את מלאכת העיכול שלנו השלים אספרסו כפול, מהביל וריחני, בליווי של סודה מבעבעת.
היינו בשניים ושילמנו 256 שקל, כולל תשר של 15% לשירות מעולה וזיכינו את "קפה נואר" במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.