ליאונל אנדרס מסי נולד ביום 26 ליוני 1987 בעיר רוסאריו שבארגנטינה לזוג הורים דל אמצעים ממוצא איטלקי. בגיל 11 אובחן כסובל מהפרעות גדילה. היש פתיח טוב מזה לדמות שתמקד אליה תשומת לב עולמית. צפייה בקלטות וידיאו בהן מסי מלהטט בכדור בגיל 11 מול ילדים בני גילו שכולם נראים כאחיו הגדולים, מותירה את הצופה פעור פה. הילד הזערער פשוט נוטל את הכדור מכדרר בין כל שחקני היריב עובר את כולם ומבקיע שער. כאילו כלום. הללו החסונים מנסים לתקלו ולהפילו אבל לכל היותר תופסים פיסת אוויר. מכאן ועד מגלה כישרונות קטלוני מקבוצת הכדורגל ברצלונה הדרך הייתה קצרה. הטיפולים היקרים בבעיות הגדילה נפלו על שכם המועדון העשיר שחפץ ביקרו של הילד. נכון שמסי לא צמח למימדים של אדם ולו בגובה בינוני, אך צמיחתו למימדיו הצנועים דהיום אף הם בגדר פלא.
למעשה הביוגרפיה של מסי אינה שונה בתכלית מגאוני כדורגל לפניו כמו פלה ומרדונה. וכי את מי מעניין כשרון כדורגל עולמי שגדל במשפחה בורגנית רגילה ללא קשיי פרנסה. השעמום בהתגלמותו. בכל זאת מסי שונה. אתה מתבונן בו בתקריב, והוא נראה די חסר עניין טרם השריקה לפתיחת המשחק, כאילו הגיע זה עתה לאירוע שנקלע אליו באקראי ומחכה שיחלוף. כאילו אומר בואו נגמור את המטלה שהטילו עלי ותנו לי לחזור לחברה מרוסאריו לשחק איתם שערים קטנים. שום פוזה של כוכב על, מבט מושפל ארצה עטוף בטלית של צניעות. הגאון הזעיר הארגנטיני הקודם דייגו ארמנדו עמד תדיר טרם שריקה בשיא הזקיפות על המטר ושייבה שלו עם מבט של קיסר העומד לנאום בפני נתיניו. בסיום טקס לחיצת הידיים, מסי נבלע בין חבריו כאחרון השחקנים, מצטופף בצילם של המבוגרים האחראים כמו פיקה, פויול צ'אבי ואחרים. דייגו ארמנדו כבר בגילו של מסי היה המבוגר האחראי, האחרים הצטופפו בצילו וחיכו שיפרוש כנפיים וירוץ למקומו ורק אחר כך עשו כמוהו. הנער מרוסאריו כמעט מתחנן שיניחו לו לנפשו. גם עם התהילה נעימה לו ובינינו למי לא, זה כלל לא ניכר עליו.
מסי רץ במהלך המשחק בדיוק כמה שנחוץ כדי למצות הליך של התקפה לא מעבר לזה. ובזאת גאונותו. הוא לא יחיש את צעדיו הקטנים, שלא לצורך ולשם הפוזה שאומרת הכל עובר דרכי כפי שנהגו כוכבי העל הקודמים לו. הוא לא בולט אגב תנועה במגרש אלא בסיומת הפנומנלית שלו. חבריו צ'אבי ואינייסטה מחזיקים בכדור הרבה יותר ממנו והוא מעולם לא ניסה לגנוב להם זמן כדרור. להפך, לדידו הם המנהיגים של הקבוצה והוא רק המוציא לפועל. למצער בנבחרת ארגנטינה עדיין לא הפנימו זאת ומטילים על כתפיו הצרות מנהיגות שזרה לו ופוגעת ביכולותיו הטבעיות. מהירותו וזריזותו הבלתי נתפסת מונעים פגיעות של שחקני היריב. הללו פשוט לא מספיק מהירים כדי לתקל אותו באופן ספורטיבי ובאופן לא ספורטיבי. זאת במאובחן ממרדונה שסבל מפציעות חוזרות ונשנות והיווה מטרה נייחת לכל בלם של קבוצה היריבה.
הנגרים בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב תמהים באיזה דבק משתמש הגאון הקטן המדביק את הכדור לרגלו שאינו ניתק ממנו חרף הטלטולים העזים שחווה במהלך 90 הדקות. שלושה חודשים בטרם ימלאו לו 25 מסי כבר שבר את שיאי ההבקעה של שחקן ברצלונה בכל הזמנים.
בתקווה כי יתמיד בכושר הנוכחי לפחות עוד חמש שנים, אין לדעת אם שיאיו החדשים ישברו אי פעם. המדהים מכל הוא קצב קבלת ההחלטות של מסי במהלך המשחק. קבלת החלטות בחלקיקי שניות הדומה לקבלת החלטות של טייס קרב בשעת פעילות מבצעית. מסי בהתנהלותו אינו מבקש לגנוב את ההצגה מאיש ואינו מבקש להאדיר את עצמו אלא להיות בדיוק מה שהוא כיום, ללא גינוני אדנות ומנהיגות ובזאת כוחו וייחודו.
מה שנותר לנו הצופים זה להתענג על ביצועיו, להקליט ולשמור כדי לספר לנכדנו שחיינו בעידן מסי הגאון הקטן.
