|
תאריך:
|
23/03/2012
|
|
|
עודכן:
|
23/03/2012
|
הפנים החברתיות של סדר פסח |
|
1 |
|
|
איתן יקירי, כמיהתך לשיוויון סותרת את מהות הרעיון מאחורי המאמר שלך, אם יהיה שיווין ולא יהיה עוני ומחסור, לא יהיו רעבים שאותם נזמין אלינו לפסח. מחבר האגדה היה ריאלי, הוא ידע שגם בעם בן חורין, ישררו עוני ומחסור, בצד עושר ורווחה. ולכן הוא מצווה על בני העם לדאוג במיוחד בפסח לחלשים, בד בבד עם דאגה מתמדת לחלשים גם במהלך השנה (על פי מצוות התורה). אין שיווין איתן, שיוויון הוא חלום תעתועים, מי שחלש חלש, מי שחזק חזק, החלש לא שווה לחזק, החזק לא שווה לחלש. אבל יש עקרונות אחרים עליהם חובה לשקוד (א) הקטנת הפערים, מניעת גדילת פערים (ב) שמירה על קופת הציבור ומשאבי הציבור, ומניעת ניצולם לרעה על ידי החזקים (ג) שאיפה מתמדת לשיוויון הזדמנויות, הילד של החלש אמור לקבל מהחברה את מלוא ההזדמניות על מנת להיות חזק לכשיגדל, למרות ה"פוֹר" שיש לילדו של החזק עליו. צריך לזכור לילד של החלש יש גם יתרונות ב"תחרות", יש לו אמביציה ("היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה"), יש לו כשרון לא פחות מזה של ילדו של העשיר, רק אין לו אמצעים וכאן תפקידה של החברה להתערב, ולעומת זאת ילדו של החזק מפונק ועצל, הכל נראה לו כמובן מאליו, ולכן עם כל המשאבים עלול למצוא עצמו מול שוקת שבורה. (ד) ההבנה שעם כל הרצון לחיות בעולם אוטופי שכולו טוב (הקיים רק בעולם שכולו טוב) - אין לנו המשאבים לכך, ועל כן יש להתפשר על משהו באמצע, ואם לא נסכים אלא לטוב ביותר, נסיים עם הגרוע ביותר (ה) ההבנה שעניי עירך קודמים. היחס שלנו לאחרים מתקיים במעגלים. איכות היחס יורדת ככל שהמרחק גדל, שום אידיאה לא תשנה את הדבר הפשוט והמאד אנושי הזה, ולטעמי מי שלא מכיר בכך הוא צבוע. כמובן יש להגדיר ספים שמעבר להם אסור לאף אדם לרדת בחברה שלנו ספים אשר ודאי מאפשרים עדיין העדפת הקרובים על פני הרחוקים (ו) ההבנה שעם כל הרצון להשתחרר מדעות קדומות, דעות קדומות טבעות בתוכנו, וגם אם נכריז מבוקר עד ליל שנגמלנו, הרי שברגע של אמת הן תפרוצנה מאיתנו, ואנחנו אנשים ולא מכונות, אוי ואבוי לנו אם היינו מכונות, איננו פועלים על פי תורות מוכתבות מראש, יש לנו חזון, יש לנו כיוון, אנו נעים אליו, אך יודעים שלעולם לא נגיע. אנו נעים אליו, אך על מנת להגיע אנו לעיתים אף צועדים לאחור, צועדים לאחור בגלל מכשולים, צועדים לאחור על מנת לגייס שותפים לדרך, צועדים לאחור כי אנו עייפם וצריכים מנוחה. ומי שרץ אל הקיר בעינים עצומות, שובר את הראש, כאשר אולי צעד אחד לאחור ועקיפה אלגנטית - היתה מאפשרת התקדמות. שיהיה לכולנו חג שמח. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איש עצוב |
|
|
2 |
|
|
אתה עושה אידאליזציה של ההגדה . יש בהגדה גילויי לאומנות אלימה , כמו :"שפוך חמתך על גויים , שלא ידעוך," כך שאל מול לאומנות כזאת , אינני מבינה כיצד אתה מתרגש כל כך מהצהרת השוויון בפתיחה של "הא לחמא". |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אידאליזציה |
|
|
|
|
- תגובה |
|
איתן קלינסקי | 24/03/12 12:33 |
|
|
מגיבה יקרה , אני מודה ומתוודה , שאני מתרגש מטקסט בהגדה של פסח המבטא כמיהה לחברה שוויונית , לחברה שיש בה צדק חברתי, כפי שמבוטאת בהצהרת הפתיחה של הסדר - "הא לחמא עניא".
בואי נישאר חלוקים בדעותינו . אני מוצא תנא דמסייע במסורת ישראל , הקוראת לנו לקיים חברה , בה כל ברואי בצלם חייבים להיות שווים . ואך ורק שווים .
לאדם מאמין אני אומר , שבהעדר חברה שוויונית אנחנו פוגעים בהרמוניה הקוסמית של הבריאה ., כי בידינו ליצור את דפוסי השוויון .
אם ניכשל , לפחות שנקיים את ההוראה , שלכל דיכפין יהיה בסיס קיומי .
אני רואה את היהדות כבשורה לחברה האנושית להשתתת ערכי השוויון החברתי . ומכאן אהבתי לחלק הפותח , להצהרת הפתיחה של סדר הפסח.
אני מסכים איתך בהסתייגות שלך מהביטוי - "שפוך חמתך על גויים שלא ידעוך" . גם אם אני מבין את כותבי הפסוק על רקע התקופה , בה הוא חובר , אני אישית נמנע מלקרוא את הביטוי הזה , כי חשוב לי , שבמקום הפסוק הזה , יהיה ביטוי מגשר בינינו ובין עמים אחרים .
אינני רואה בהגדה ביטוי ללאומנות , רק במקום הפסוק הזה אני נוהג לקרוא פסוקים יפים של קריאה לשלום מישעיהו פרק ב'. פרק י"א ועוד . |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איתן קלינסקי |
|
|
|
|
|
בבני ברק אצל רבי עקיבא,פותחים את ההגדה ב"הא לחמא עניא", מתוך רמיזה למינים ולזדים אשר פעלו באותה עת ביחד עם הרומאים כנגד תורת ישראל ועם ישראל.אותו ערב רב,הנוצרים הראשונים, הבייתוסים,הצדוקים ואחרים אשר פעלו להסגרת יהודים לשלטון הרשע הרומאי,על כך שקיימו את מצוות התורה, נקראו בפי אותם חכמים,[אשר התכנסו בסתר לצורך הכנת מרד בר כוכבא],ודברו על ימות המשיח והגאולה העתידה לבוא,[רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית],לאותם משתפי פעולה עם האוייב,לאותם "רודפי ואוהבי שלום",המתרפסים בפני השלטון, להם קראו "לחם עוני",רייקים מכל תורה ומצוות. המעוותים את חוקיה והופכים אותה לחוקא והיתלולא.ומשום שאלו היו אותן נשמות הערב רב אשר יצא עם עם ישראל ממצרים לרעתו, נרמז "אשר אכלו אבותינו במצרים".אותו רוע צרוף המתחפש לטוב אינסופי. ובעניין הגרים אחזור שוב ואומר:מדובר בגרי צדק בלבד ולא בגר תושב.חודש טוב וסדר כשר ושנזכה לגאולה שלימה. |
|
כתובת IP: |
109.160.151.227 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פלא יועץ |
|
|
3 |
|
|
הגדה חייבת להיות רלוונטית . במציאות של סכנה למלחמה גרעינית באיזורנו . יש מקום להוסיף לנקודת העבר המציינת את זכרון החירות להביע את התרווה לעתיד - עתיד של שלום . להביע משאלות לשלום מתוך המסורת מתוך צוואת חיים להגשימן כיום . לי לא ברורה כל כך , איתן , ההתפעלות שלך מההגדה . |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שואלת |
|
|
|
|
|
|
|
4 |
|
|
|
|
5 |
|
|
כמה סילוף בידיעה כמה קשקוש ועוד קשקוש.. ועוד המצאה.
מראה שאתה מתוסכל מעצם זה שאתה כותב. להוכיח לכולם שאתה יודע לכתוב ואחרים טיפשים. אתה המשורר בה"א הידיעה הבלתי ידועה.. כתוב שיר לערבים חסר להם אגדה.. ומי יגיד אתה את ההגדה.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורי עמר |
|
|
6 |
|
|
המצה הוא לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים
את שתי המגמות המופיעות במצה בד בבד, אנו פוגשים כבר בתחילת הסדר, ב"יחץ":
מצד אחד בוצעים את המצה לשניים בכדי לקיים בה "לחם עוני": אולם במקביל משמשת המצה לאפיקומן
כפי שהבאנו, חציה הקטן יותר של המצה מהווה את הבסיס לפתיחת ההגדה ב"לחם עוני" שדרכו בפרוסה. אולם אם חושבים היינו שהמדובר הוא בעניות כפשוטה, אנו מגלים שדרך התנהלות ה"סדר" מתייחסת ל"עניות" מורכבת יותר.
כך אנו רואים שהשימוש במצה חצויה הוא לשם אמירת הא לחמא עניא עד מה נשתנה. מיד לאחר מכן מסירים את הקערה עם המצה מעם השולחן.
"ויקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים...ויגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר: הא לחמא עניא, עד מה נשתנה...ואז יצוה להסירם מעל השלחן ולהניחם בסוף השלחן כאלו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות וישאלו" המצות המוכנות לאכילה למה מסלקין אותם ? ויאמר להם שאין רשאין לאכול עד שיספר ביציאת מצרים מכאן אנו למדים שהתגובה הראשונה להמצאות "לחם העוני" היא דווקא סיפור יציאת מצרים ולא האכילה. קדימות אמירת ההגדה ודחיית מעשה האכילה כהמשך ליצירת "לחם העוני" ב"יחץ", בולטות במיוחד מול האמירה המתלווה למעשה ה"יחץ":
"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי ויכל כל דצריך ייתי ויפסח".
לאחר אמירה שכזו מצפים היינו להזמין את העני הרעב לאכול, אולם בפועל מכאן מתחיל שלב ה"מגיד" של ההגדה, כשהסרת הקערה מדגישה אף היא כפי שראינו שאין אנו רשאין לאכול אלא עד לאחר סיפור יציאת מצרים.
מכאן אנו חייבים להבין שה"עניות" המופיעה ב"לחם העוני" והזמנת ה"עני" הרעב ל"סדר", אינה מבטאת עניות פיזית רגילה, אלא עניות מיוחדת הניזונת מסיפור ההגדה.
כך אנו מוצאים בגמרא בפסחים את ה"עוני" מלשון "ענייה" - "שעונים עליו דברים הרבה".
"אמר שמואל: (דברים טז) לחם עני (כתיב) - לחם שעונין עליו דברים. תניא נמי הכי לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה" (פסחים דף קטו ע"ב).
על כך מבאר רש"י: "שעונין עליו דברים - שגומרים עליו את ההלל, ואומרים עליו הגדה" (דף לו ע"א).
את משמעות ה"לחם עוני" כלחם של עני, מביאה הגמרא רק בביאורה הנוסף:
"דבר אחר: לחם עני - עני כתיב, מה עני שדרכו בפרוסה - אף כאן בפרוסה" (פסחים שם בהמשך).
רש"י: "לחם עני - לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים:
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שמואל מ. |
|
|
7 |
|
|
|
|
8 |
|
|
שלום איתן,
האם יתכן חג שחוגג חירות, על פי הנחיות מדוקדקות הלכתיות? היכן החירות והחופש לחגוג, כהילכתי העכשוית ולא כהילכתם בת האלפיים? מכון גננדל לחקר המורשת מקיים סוף שבוע. הנושא,מרכזי יחסית, הוא היכולת והסיכוי לשלב את ההלכה, עם החירות, שבה אנחנו החילונים, מעונינים לחיות ולחוג את חגינו.
אני לא רואה כיצד אנשי ההלכה מוותרים על עברם לטובת עתיד משותף,עתיד של חירות, שלנו...ושלהם.
חג שמח!?
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שמעון,מחוז שפוים |
|
|
9 |
|
|
שלום איתן,
כיצד אחגוג את חירותי החילונית, בחג שהוא כולו מצוות הלכה,לפרטיהן? הרי שכול ההצהרות ,כולל אותן של הרמב"ם, הפונות אל היהודי להכיר בכל עני וזר,ואחר וגר...אינן אומרות דבר, על הגנה על זכותי לחרות מכלל ההלכות. כלומר זכותי לחוג חג של חירות, באופן שחירות נתפסת על ידי.
הלכה וחירות לא נועדו ללכת יחדיו. ההלכה אינה מותירה לי חירות. חירותי אינה זקוקה להלכה.
חג שמח. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שמעון מחוז שפויים |
|
|
יוסף דוריאל
קברניטי ישראל שהזדהו כתלמידי ז'בוטינסקי נושאים באחריות - יותר מאחרים - למחדל הצמחת מפלצת האיסלאמיזם הרצחני, ללא ניסיון למגר את מקורותיו זה לא היה קורה - לו פעלו בנאמנות לתורת ז'בוטינסקי המקורית
|
|
|
|
|
|
אחמד אלבגדאדי
תכונותיה הייחודיות של האומה המוסלמית מצדיקות לתת לה מקום כבוד ברשימת פלאי תבל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראובן דינור
מסי רץ במהלך המשחק בדיוק כמה שנחוץ כדי למצות הליך של התקפה לא מעבר לזה. ובזאת גאונותו. הוא לא יחיש את צעדיו הקטנים, שלא לצורך ולשם הפוזה שאומרת הכל עובר דרכי כפי שנהגו כוכבי העל הקודמים לו
|
|
|
|
|
|
צבי גיל
נושאי חברה ורווחה יעלו בסולם העדיפות אם תנועת המחאה תפעל להחלפת השלטון
|
|
|