רק במדינה שבה ההפכים כה נפוצים ועמוקים ניתן לצפות לתופעות מוזרות. קצרה היריעה מלהכיל את הניגודים וההפכים כולם. לא חלילה חילוקי דעות שהם בהחלט לגיטימיים, אלא ממש הדו - פרצופיות המכוערת.
רק מדינה שבזה להשכלה וחינוך, מועכת כל אינטלקטואל ויורקת בפרצופו של כל מלומד אפשר לדבר כל היום, וכל יום, עד כמה השכלה חשובה ליהודים. רק במדינת ההפכים יכול לקום מועמד לשר חינוך ולקרוא לבטל את בחינת הבגרות. רק במדינת ההפכים ניתן למצוא מועמד לשר חינוך הרוצה לבטל את בחינות הבגרות, ובעצמו חסר תעודה שכזו. רק במדינת היהודים ניתן למצוא אוניברסיטה שבה מעניקים קודם תואר דוקטור ורק לאחר מכן תואר ראשון. הפכים אמרנו?
רק במדינת הפכים כיפה כבר איננה רק כיפה סרוגה או כיפה שחורה או "כיפה אדומה" אלא היא "כיפת ברזל", כזו שאמורה להגן עלינו מפני טילים . בזכות "כיפת הברזל", פרי המצאה ישראלית מרשימה, מנהיגנו יכולים לנשום לרווחה כשמיליון איש נשנקים בתוך מקלטים מעופשים ובלתי ראויים לבני אדם. רק בישראל יכולים ראש הממשלה ושר הביטחון להבטיח שקט ושלווה, ובדיוק באותו הזמן טילים נוחתים עלינו . רק בישראל משיגים הסכם הפסקת אש עם האויב שלעולם לא נדבר עמו, אולי בעצם פעם או פעמיים או...יותר, וטילים ממשיכים לפול ללא הרף.
רק במדינת הפכים יכול להיות מצב שבו מכריזים על תחילת שעון קיץ עד בוא החורף, ובה בעת כבר יודעים שהוא גם יסתיים בקיץ. בעולם הבלתי נורמלי שעון קיץ כשמו גם הוא, ושעון חורף הוא שעון חורף. אצלנו? לא.
רק במדינת ההפכים משתמטים משירות צבאי הם אלה שהמדינה שחררה אותם, מכל מיני שיקולים. כולם מדברים על התופעה המכוערת הזו, בוודאי גם מנהיגנו אלא שקורה תקועה בעיניהם ומפריעה להם לשנות את החוק. נכון שהייתה ועדה והיו דיונים. אז מה? אם אפשר לדבר בגנות התופעה ולהצביע בעדה בכנסת, מדוע לא? הרי הציבור ממילא מטומטם ואפשר לעבוד עליו . אז ישחקו הנערים לפנינו ואנו נעשה רק מה שטוב לנו.
רק במדינת הפכים יכול להיות מצב שחייל קרבי בשירות חובה יקבל משכורת חודשית של כמה מאות שקלים, ומאידך יסכן את חייו, ולעומת זאת, חייל אחר , בן 22 ומעלה שהספיק לעשות הרבה, כולל שני ילדים, ומשרת ברבנות, יקבל משכורת חודשית של מעל 5,000 שקלים, טבין וטקילין. ואם עוד יקבל אישור עבודה לאחר יום מפרך, יגיע הבחור ל"עשירייה" או "רבבה". מה רע? הלוואי על כל חיילי ישראל.
רק במדינת הפכים דורשים לחנך את הדור הבא באמצעות "
האח הגדול", תוכנית שבה, יסלחו לי הקוראים, כולם קטנים וגמדים. רוצים משכילים ומקדשים התבהמות. נימוסין הם כבר עניין ארכאי ואיליו הערס הוא השולט בכל תחום. כדי להשיג דבר כלשהו צריך "לדפוק על השולחן". לעמוד בתור זו המלצה בלבד. לקום באוטובוס ולתת לזקנה לשבת זו ממש הגזמה. בקיצור : מדינת הערסים.
ואם כבר בערסים עסקינן, אמליץ לקרוא את מאמרה המצוין של סיון רהב מאיר "האיום האמיתי עלינו הוא תרבות הערסים". כדי לפתות אתכם לקרוא , נצטט קטע קטן מאותו מאמר: " להיות עדין היום זה חנוני. זה לא קול להיות מנומס ונחמד וחביב. אף פרסומת לא משדרת לנו להיות עדינים, אף תוכנית בטלוויזיה, אף קמפיין. אני לא חושבת שלא צריכות להיות לנו דעות...ושאתה לא אמור להגיד את מה שאתה רוצה, אבל לא להיות בהמה. זה הולך והופך למשהו יותר ויותר נדיר ולא נחשב."
רק במדינת הפכים אפשר להיות שר בעל סמכויות בלתי נדלות, ומאידך לא לקבל על עצמך שום אחריות אם, חלילה, משהו קורה. זו סוגיה שאפילו בבתי הספר למנהל המפוארים ביותר לא שמעו על כך. רק בישראל.
אפשר היה להכביר מילים ולתת דוגמאות נוספות. כדי לא להלאות את הקוראים נסתפק בכך. העיקרון ברור.
