|
אחרי זמן מה באיטליה (וטיפה בצרפת), ובלי שזה מחקר, אני קובע שבאיטליה ובצרפת יוצאים מן הסופרמרקט כשההוצאה קטנה יותר בערך ב-25 אחוז. הכל זול יותר. חוץ מהדלק, שעולה באיטליה כיום בערך 9 שקלים. וצריך לזכור שאיטליה גדולה יותר מישראל בהרבה-הרבה.
בכל זאת - היינו יכולים לשלם הרבה פחות על כל מה שאנחנו קונים. כולל המכונית.
אבל הנה עוד תובנה שאני רואה אחרי שנים ארוכות של ביקורים באיטליה. האיטלקים נוסעים במכוניות קטנות יותר וישנות יותר מאשר הישראלים. מכונית כגון סיטרואן קסארה משנת 2000 היא מכונית יפה וטובה בשביל איטליה. כל הזמן אתה רואה בדרכים מכוניות ישנות אפילו יותר. כאלה שאצלנו אפילו תושב כפר בדואי לא מוכר היה מרגיש שלא נאה לו לנהוג בהן בפרהסיה. ועוד דבר: בארץ רוב המכוניות הן מטיפוס סדאן. נניח טויוטה קורולה. יש טויוטה קורולה גם באיטליה, כמובן, אבל רובן, כמו רוב המכוניות, הן סטיישן. עם דלת אחורית (ועם מגב אחורי). זאת אומרת שאפשר להשתמש בתא המטען של המכונית, לקפל את הכיסאות האחוריים וכדומה.
אצלנו בשטעטל המכונה ישראל, לא נעים מהשכנים לנהוג בסטיישן כי זה נתפש כמכונית של בעל מקצוע, אינסטלטור. סדאן זו מכונית מנהלים. ואנחנו כולנו מנהלים.
|
|
|
|
|
|
הנה תמונה שצילמתי לפני כמה ימים בצרפת. זו כניסה לטירה. בעצם: אין-כניסה לטירה. בצד נראה השלט המסביר זאת בצורה ברורה, לבן על גבי אדום.
בעמק הלואר מפוזרות שישים וכמה טירות שניתן לבקר בהן, אבל יש גם עוד כמה מאות טירות סגורות. הן שייכות למישהו, ולא בא לו שתיכנסו לביקור.
גם בארצנו יש טירות סגורות לביקור. לא באותו קנה מידה, ובטח שלא באותו טעם טוב, אבל יש. אהוד ברק מפנה לאחרונה דמוי-טירה כזו במגדלי היוהרה, כי הוא מבין, לאט מדי, אבל מבין, שיש דבר-מה בלתי אנושי במגורים במקום כזה. כסף לא מיועד כדי להוציא אותו על מותרות ופאר ללא היגיון.
בדרך כלל אני לא חש שום רגש כלפי עושר של אחרים. יש לי די, ומה לי להביט בצלחת או בחניה של אחרים. בכל זאת, מול הטירה הפרטית בצרפת התגנב לו אל מוחי הצר ההרהור הבנאלי: "מה בן-אדם צריך כזה דבר?”
ועוד שאלה עולה: האם, לו הייתי עושה אקזיט של מאות מיליוני דולרים, הייתי קונה לעצמי ולמשפחתי טירה כזו? שאלה מטרידה. נסו לשאול את עצמכם לאן כסף גדול היה מוביל אתכם?
ברור גם, שיחסית לבקתה שראיתי ונכנסתי אליה באפריקה, אף אני חי בטירה. אולי אנחנו, ברמת חיינו, בעצם כבר שם, בעולם הטירות הפרטיות, ואנחנו לא יודעים.
במהפכה הצרפתית נהרסו תכולות של מאות טירות של אצילים. טירות שהיו, כמובן, הרבה-הרבה יותר ראוותניות מזו שאני מביא כאן בצילום, ונרכשו בהרבה יותר עוול כלפי אחרים. מאז נהרסו טירות במקומות רבים בעולם במהפכות רבות אחרות. ואני יודע שכל מי שיש לו טירה, יושב בה ונהנה, אבל גם חושש מן היום בו המון יפרוץ פנימה ויהרוס הכל.
|
|
זכויות האדם בשטחים. רגע ברצינות
|
|
|
נו, הוועדה של האו"ם תקבע אם ההתנחלויות פוגעות בזכויות האדם של הפלשתינים. אני מכיר אדם הגר בשווייץ ליד ג'נבה, והוא בעל מעמד, כיו"ר עמותה, ומותר לו להופיע בפני הוועדה הזו, והוא מנסה לדבר שם על זכויות אדם. נותנים לו לדבר בדיוק על-פי הזמן המוקצב לו, אבל גם הוא וגם מי שמקשיב לו יודעים שבין זכויות אדם שהוא מדבר עליהן לבין הוועדה אין קשר. כולם, כולל הוא, יודעים שזה משחק שבו אין הקשבה לעובדות.
גם בתוך ישראל אין תמיד הקשבה לעובדות.
הרבה אנשים מתענגים לומר או לכתוב את המילים "זכויות אדם". מעט מאוד מהם מתייחסים למילים ״זכויות אדם״ ברצינות.
העובדות הן, כמובן, שההתנחלויות לא פוגעות בזכויות האדם של הפלשתינים בשטחים. בדיוק להפך. מסייעות. יש לפלשתינים יותר עבודה, יותר ידע בחקלאות ובכלכלה, יותר בריאות. זאת אומרת, אם היה מעבר חופשי של פלשתינים, כמו לפני ימי שלוט הרשות הפלשתינית, היו יותר ילדים פלשתינים יכולים לגשת להתנחלות הקרובה ולקבל טיפול רפואי טוב יותר.
מה שפוגע בזכויות האדם של הפלשתינים בשטחים זה הטרור. בגלל רציחות חוזרות ושוב חוזרות של יהודים, הוקמו מחסומים לבדיקה. זה הדבר שפוגע בזכויות האדם. בגלל זה גם הכבישים העוקפים.
לא בגלל ההתנחלויות היפות בנוף, אלא בגלל העוינות אליהן מצד פלשתינים שנשבעו לארגוני אלימות ושנאת מוות.
גם בדיקות הטסים מלונדון לתאילנד, למשל, פוגעות בזכויות האדם. זורקים להם קרמים יקרים שהם קנו במתנה לאהובותיהם, שלא יאמינו להם שהם קנו את הקרם ומישהו לקח וזרק אותו. אבל המעשה הרע הזה לא נעשה בגלל שיש מטוסים, אלא בגלל שיש מחבלים. רק החודש עמדתי ארבע פעמים בתורים פוגעים כאלה. אנשים כועסים על אנשי הביטחון שבודקים, ולא זוכרים מדוע יש תור בכלל. זמן רב אני מבקש שבכל תור לבדיקה בכל נמל תעופה בעולם יכתבו: סליחה התור הזה הוא בגלל הטרוריסטים. כשהם ייעלמו - ייעלם התור ותיעלם הבדיקה.
אני מאמין שבני אדם הם בסופו של דבר טובים, לכן אני בטוח שיום אחד יחקור האו"ם את הפגיעה בזכויות האדם הבסיסיות של הישראלים בגלל השנאה והתוקפנות ואיומי והכנות ההשמדה מצד הערבים. אף אדם לא צריך לחיות בעולם הזה מילדותו עם האיום שישמידו אותו.
|
|
ככל שאני עוקב, הולך ומתגבש לו בארץ חוק שייקרא "חוק הספרות”, או "החוק הצרפתי”, והוא יקבע שאסור לחנויות הספרים למכור ספר בהנחה, אלא אם כן עברה שנה וחצי מיום ההוצאה של הספר לאור.
כל דבר שיעזור לסופר הטוב ולספר הטוב חיובי בעיני, אבל אני לא מבין מה הקשר לתאריך על הספר?
אז נקנה את הספרים אחרי שנה וחצי. בהנחה. מה זה משנה? יצירה ספרותית היא לא חסה שחייבים לקנות טרייה. כמעט להפך. תנו לספר קצת זמן, יעברו הרעש והכתבות, והספר רק ישתבח כשתפתחו אותו.
אין הבדל בין ספר טוב שיצא לאור לפני עשר, ואפילו ארבעים, ואעז לומר שמונים שנה, לבין ספר שהדבק על הכריכה שלו עדיין רטוב.
לספרות אני נכנס לא כדי להתעדכן, ובחנות ספרים אני מקפיד לקנות רק אטלס בן פחות משנה וחצי.
לגבי כל שאר הספרים אין חשיבות לתאריך ההוצאה לאור שלהם, ואין תאריך תפוגה.
|
|
מאיר,
שיתפתי חברה בפינת השלולית שכתבתי לך ופירסמת באחד השבועות שעברו, ולהפתעתי היא הזדהתה, ואז הראתה לי משהו שהיא כתבה באותו עניין ממבט אחר, חשבתי שזה יפה אז אני שולחת אליך:
ישבה נסיכה על גדת השלולית וסיכמה לעצמה הבטחות:
הבטחתי לעצמי שעבר לי ושאנחנו לא מתאימים,
הבטחתי לעצמי שאני חזקה וחסימה,
הבטחתי לעצמי שבחיים לא אתן לאף אחד להכאיב,
הבטחתי לעצמי שהבעיה היא אצלך ולא אצלי,
הבטחתי לעצמי שאני והצפרדע אולפוס ולא נתחבר לעולם,
הבטחתי לעצמי שאני לא כמו שאר הנשים ההן, העלובות,
הזכרתי לעצמי שהצפרדע באמת אמר לפעמים כמה מילים טובות.
|
|
