הספר עוטף פרקי מסעות 'חוץ' - בין מדינות וערים לבין מסעות 'פנים' - אל תוככי הנפש. מכאן, 'שלמודע','ולתת-המודע' תפקידים דומיננטיים לאורך השירים.
לעיתים החלום הופך למציאות, והמציאות לחלום. ובאם קיים עניין ורצון להגשים דבר מה, מחד. או להישאר אדיש, מאידך. 'הפרט' לבדו הוא שמחליט וקובע.
מאליו, 'המציאות והחלום' נפגשים ומובאים כמטאפורות בשירתה הבנויה לתלפיות של המשוררת עדה אהרוני. הם כשלעצמם יוצרים קווי חשיבה פורצי דרך במשקל ובדעת. את יצירותיה שבספר מקדישה המשוררת לביתה טלי וינקלר ז"ל אשר הלכה בדרך אמא ופעלה למען החינוך והתרבות כל חייה.
(ע' 52): ..."מְנַסָּה לְאַמֵּץ לִי מַסֵּכָה/גְּבוֹהָה כְּמִגְדַּל דָּוִד"...//..."הִיא גְּדוֹלָה מִדַּי אוֹ עִוֶרֶת מִדַי/חוֹנֶקֶת וּמְזַיֶּפֶת מִדַּי".../ (המסכה) ..."מַשְׁאִירָה אוֹתִי לְבֲדִּי/עִם הָאֱמֶת שֶׁלִּי עַל לְשׁוֹנִי/וַאֲנִי"...
נטישת מצרים - חלק מבלתי נפרד מחיי המשוררת
המשוררת ילידת מצרים שבקהיר מאזכרת ביצירותיה לא אחת את מוצאה מארץ היאור. והנושא של נטישת מקום אהוב, בשל שנאת החינם כנגד היהודים, עושה את ההשלכות על חייה בהווה - לכל כך תוכני ועוצמתי.
(ע' 109) ..."בְּצַווֹת מִצְרַיִם"...//אֶת כְּנָפַי הַיְּהוּדִיּוֹת לִפְרֹשׂ/וְלָתוּר אַחַר קֵּן חָדָשׁ,/מְצָאתִיו עַל הַר הַכַּרְמֶל"... גירוש היהודים, הִכה במשפחתה ובה קשות. אך יחד עם כך, ידעה כי המלחמות הם תוצר ישיר של השלטון ועל כן היא איננה שוכחת, לא את הבית ולא את המקום שם נולדה וצמחה. ולא כל שכן, את חבריה וחברותיה לבתי"ס שם התחנכה.
ביצירה (ע' 46): היא מציינת: ..."אַךְ כֶּיצַד מוֹצִיאִים אֶת מִצְרַיִם מֵהַיְּהוּדִים?"...//..."כִּי זוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מִמֵּי הַיְּאוֹר/בְּאַדְוַת חִיּוּךְ אֵלָיו תַּחְזֹר"...//..."וְהִיא צוֹלֶלֶת לְתוֹכוֹ/ולְתוֹךְ הַנָּהָר הַפְּנִימִי שֶׁל זִכְרוֹנָהּ/כְּדָג כָּסוּף הַשּׂוֹחֶה וּמְחַפֵּשׁ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ"...
מושא נפשה - ביצירת השלום העולמי. לטובת העניין החשוב הזה היא מועידה לנושא את עיתותיה. היא המייסדת היו"ר והנשיאה בישראל ובעולם של IFLAC, הפורום הבינלאומי לתרבות ולספרות השלום. מקימה אתר ויוצרת קשרים בינלאומיים עם אישים ויוצרים התורמים ביוזמתם להתפתחות המידע והמסרים התרבותיים המלווים את התחום החשוב הזה.
עורגת לשלום
בהמשך השיר (שבע' 109), ניתן לחוש בשורותיה את ערגתה וכמיהתה 'לשלום' כאשר הוא עדיין קשור לחלומותיה ושאיפותיה האינדיבידואליות לחזון העתידי: ..."יוֹתֵר מִכֹּל,/מִשְׁאַלְתִּי כַּיּוֹם/לִרְאוֹת אֶת בָּנֵינוּ הַלּוֹחֲמִים/טוֹבְלִים/בְּקַרְנֵי הַשָּׁלוֹם/שֶׁטָּווּ אִמּוֹתֵיהֶם/כְּשֶׁהָיוּ צְעִירוֹת מֵהֶם -/בַּיָּמִים הַקְּרוֹבִים הָרְחוֹקִים/שֶׁל קֶשֶׁת בֶּעָנָן"...
אולם, ביצירתה אשר (בע' 113) הפנייה היא תוכחה כנגד הקולקטיבי שאינו לומד להשתנות והופך למפלצתי חסר תקנה. בכאבה היא פונה ביצירתה זו אל ההוגה וִילְפֶרֶד אוֹוֶן ורושמת: ..."שִׁנֵי בָּנֵינוּ/עֲדַיִן נוֹעֲדוּ/לִצְחֹק סְבִיב תַּפּוּחַ,/אַךְ עַכְשָׁיו אָנוּ קוֹשְׁרִים אֲלֵיהֶן/לֹא רַק לַהֲבֵי חֲרָבוֹת/אֶלָּא גַּם טִילִים/מְשֻׁכְלָלִים"...//..."וִילְפֶרֶד אוֹוֶן, בִּכִּיתָ/אֶת חֹסֶר הַתַּכְלִית בַּמִּלְחָמָה,/זָעַקְתָּ אֶת רַחְמָנוּת הַמִּלְחָמָה, וְאָנוּ עֲדַיִן חֵרְשִׁים"...
ספריה ומחקריה בנושא השלום, יחד עם היותה סופרת פורה ופעילה הלוחמת גם לשוויון בין המינים, ניתן לפגוש בשירתה שבקובץ החשוב הזה אמירות ישירות ונחרצות גם בנושא מעמדה של האישה.
בהתייחסותה לאמירתו הידועה של דקרט, היא מצביעה על שינוי שחל בתפיסתה כאישה את עולם היצירה: (ע' 63): ..."דֶּקַרְט הַיָּקָר, לֹא רַק: ..."אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, מַשְׁמָע אֲנִי קַיֶּמֶת"...// ..."דֶּקַרְט הָיָּקָר, אֲנִי אִשָּׁה,/אֲנִי אֵם, אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת"...//..."וְעַל כֵּן, עֲבוּרִי/רֵאשִׁית כֹּל: ..."אֲנִי מַרְגִּישָׁה, אֲנִי יוֹצֶרֶת"...//..."אֲנִי יוֹצֶרֶת מַשְׁמָע אֲנִי קַיֶּמֶת"...
השלום הוא אישה
בשיר (ע' 89) היא מצביעה בגלוי ובהעזה על חוסר התכלית בעולם הגברי המנוכר, אשר דוגל במלחמות. שינוי תפיסה בעולם המלחמות, יכול להתחולל לדעתה רק במידה ויבינו הגברים 'שהשלום' הוא אישה.
.."אֵיךְ אֲנִי יוֹדַעַת/שֶׁהַשָׁלוֹם אִשָּׁה?/אֲנִי יוֹדַעַת,/כִּי פְּגַשְׁתִּיהָ אֶמֶשׁ"...//..."פָּנֶיהָ הָיוּ כֹּה עֲצוּבִים",.../..."הִיא אָמְרָה שֶׁתִּינוֹקָהּ/נִרְצַח בְּאוֹשְׁוִיץ,/בִּתָּה - בְּהִירוֹשִׁימָה/וּבָנֶיהָ בִּוְיֶטנָאם/בּוֹסְנִיָּה, רוּאַנְדָּה, יִשְׁרָאֵל פָלַסְטִין, וּלְבָנוֹן"...//..."כּל שְׁאַר הַיְּלָדִים הִיא אָמְרָה,/הֵם בָּרְשִׁימָה הַשְׁחוֹרָה/שֶּׁל הַמֵּתִים בְּמִלְחָמָה גַּרְעִינִית",.../..."אֶלָא אִם כֵּן/כָּל הָעוֹלָם יָבִין/שֶּׁהַשָּׁלוֹם הוּא אִשָּׁה"...
והדגשה על אותו נושא נראה (ע' 102): ..."אֲנִי מְחַכָּה לַיּוֹם/אֲשֶׁר יִפְרַח כַּמִּימוֹזָה/כַּאֲשֶׁר מַחֲצִית נְשִׂיאֵי הַעוֹלָם/תִּהְיֶנָה נָשִׁים -/עִם זְרוֹעוֹת עוֹטְפוֹת/כָּל בֶּכִי שֶׁל יֶלֶד רָעֵב/כָּל סִכְסוּךְ, כָּל אַלִימוּת/ כָּל מִלְחָמָה"...
כדי להמחיש את חשיבות מעמדה של האישה כותבת עדה אהרוני, עד מה 'הזמן', זמנה של האישה יקר מפז. וכמה מטלות חשובות ומועילות היא צריכה להספיק ולבצע, כשלצידן היא ערה גם להנאה שהיא יכולה להפיק מפרי עמלה. "אשה ללא זמן" (ע' 99): ..."יוֹמִי הוּא רִמּוֹן,/מָלֵא גַּרְעִינֵי שָׁנִי -/הַזְּמַן הוּא יְדִידִי/הַמּוֹנְעֵנִי לְטָעֳמָם בְּבַת אַחַת/כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִכֹּל אֶחָד"... ומוסיפה: ..."מֵאַחַר שֶׁכֹּל גַּרְעִין הוּא יְקוּם וְּמלוֹאוֹ - טוֹב לִהְיוֹת אִשָּׁה לְלֹא זְמַן"...
בהמשך למה שציינתי בראשית מאמרי זה, מסעותיה ומחקריה הרבים של עדה אהרוני, מובילות ומוליכות אותה לאין סוף נתיבים סבוכים ומפותלים, המהווים ערוצים 'לחשיבה אחרת' חדשה, ועניין לתיקון עוולות קיימות.
הרציונאליות בתחומים טעונים כמו מלחמות, לעולם אינן פוסחות מלהטיל צל כבד על נפשה, ויחד עם זאת היא אינה נכנעת בקלות. ואם אינה יכולה לפעול בדרך אחת (כי אין לרשותה כלים), היא מפעילה את מה שחנן אותה הבורא, היא רושמת ומביאה לעולם את דעותיה ופועלת בנאמנות לאורן. (ע' 51): ..."חִכִּיתִי מֵאָה שָׁנָה/בְּעֶשֶׂר דַּקּוֹת, מְאָה אוֹטוֹבּוּסִים/סַבּוּ בִּמְעַרְבֹּלֶת אָזְנִי,/הִצְטוֹפְפוּ בִּשְׁנוֹתַי,/אַלְפֵי דְּמֻיּוֹת דְּחָפוּנִי./חַשְׂפוּ וְדָרְכוּ עַל שָׁרָשַׁי"...//..."אַט אַט בָּעֲלָטָה/מְעִיפֵנִי אֶל מְקוֹרוֹ/עַל שָׁטִיחַ דַּק מְעוֹפֵף"...
