חג הפסח, בו אמורים אנו להרגיש יציאה מעבדות לחירות, הוא הזדמנות חלומית להעביר לכם מסרים ממני, מעומק ליבי - דרך האונות...לכל ארבע עונות חייכם, חיינו.
אם ועם 64 שנותיי בארץ הזו אומרות לכם משהו... שימו רגע את כל מה שאתם עוסקים בו ו/או חושבים עליו...בצד, הסכיתו, שימעו, ונסו להתרכז כדי להפנים.
לא חשוב בכלל מה שאיפתכם ואם אתם בדרך להצלחה או חו"ח לכישלון. מה שחשוב הוא שתרגישו את עצמכם "על באמת", תניחו לדברים הקלים כקשים לעבור לידכם בנועם, ודאגו רק לשקט הפנימי שלכם. ההרגשה הפנימית, הן הגופנית ובעיקר הנפשית - הן סם החיים האמיתיים שאין לו מרשם אצל אף רופא.
איך עושים זאת?
האמת? קלי קלות... צריך רק מודעות... חוזק פנימי... רצון חזק... והבנה שלא כל הנוצץ זהב הוא... תקראו לזה יוגה... תקראו לזה ספורט... תקראו לזה רילקס... תקראו לזה איך שתרצו... והעיקר שתבינו שאתם רוצים.
זה בכלל לא חשוב אם אתם ב"היי" עקב הצלחה, או ב"דאון" אחרי כישלון. בשני המקרים קחו את הדברים בפרופורציה, ומהרו למשש עצמכם אם הכל תקין... הירגעו... האמינו שהכל ממש כיף... והמשיכו כהרגלכם למטרותיכם.
אני טוען שהניצחון האישי של כל אחד לא נמדד בגודל הדירה שהצליח לקנות, במותג הבגדים היוקרתיים שהוא לובש, או בסוג הרכב שהוא נוסע בו. דווקא כמי שנרגע רק עם בעלות על רכב חדש ויוקרתי מהניילונים... שהוכחתי כי אהיה מוכן לשם כך לכתת רגליי ללא רכב כמה שנים... אני אומר לכם: "לכו על מה שאתם אוהבים... ואל תחפשו אצל אחרים את ההתבוללות המיותרת". גם הדרך להרגשת הנצחון אינה חייבת להיות סוגה בשושנים... ואומנם כך היא המציאות... אבל אל תתנו גם לימים הקשים האלה להכביד עליכם.
זיכרו, מה שבאמת חשוב הם החיים עצמם, הבריאות... וכל היתר הם סלאלום אחד גדול של עליות ומורדות לשם שעשוע כמו בלונה פארק. כמו שבטרמפולינה ישנן גם בחילות, מי אמר שהמציאות הרגילה אינה מביאה אותנו להקיא ולהרגיש לפעמים חרא? לא לפעמים? יותר מלפעמים? אז מה? אם לא נבין שכל הרע הוא זמני בלבד ושכדאי מאוד לא להכביד עוד יותר עם תוספת הרגשה אישית רעה - תראו שגם השטן מתבאס ועוזב אתכם לטובת מלאכי שרת נחמדים הרבה יותר.
אז צאו מעבדות אישית, לחירות אישית - וכל יתר הטראראם הפוליטי, הכלכלי, המה שאתם רוצים... שימתין עד שכאב הראש שעשיתם לעצמכם במו ידיכם, יקבל מכם מסאז' אישי מלטף כדי לפנות מקום לבריאות כיפית המוליכה רק להגשמת כל החלומות.
יאללה ביי.