נושא האהבה, התשוקה, הקלות בה הן מתממשות בימינו, אם בכלל, היחס בין נשים לגברים ומה כל צד מחפש אצל השני - עומדים במרכזן של הצגות רבות. אבל התצריף של מערכות היחסים בין שני גברים ושתי נשים, המתאר מספר התאהבויות בין א' לב', בין ג' ל-ד', וחילופי הזוגות, לא לרגע, אלא לשנים תוך נישואים - צר הדמיון מלשער את ההתרחשויות המפתיעות שוב ושוב את הקהל הצופה בהצגה כאן. מי שמכיר את האופי האנגלי, מודע לקלות בה השקר והבגידה אופייני לו. בכל סיטואציה בה נפגשים שנים מבין הארבעה - הם נשבעים לנאמנות עד סוף ימיהם, כאשר באותה עת הם בוגדים בבן או בת הזוג עם צלע שלישית, כשהם יכולים לחיות כך שנים. דן, עיתונאי מתוסכל הכותב הספדים בעיתון ("סיביר של העיתונאות" כפי שהוא מגדיר זאת - אבירם קליך המצודד מלא הרגש והכי משכנע גם בעת שהוא מכזב לבת זוגו), פוגש בילדה-אשה, אליס, בת חן סבג בעלת הקסם הבלתי נדלה, יפהפיה המתקיימת מעבודתה כסטרפטיזאית במועדון לילה. היא סוג של פתיינית, היודעת היטב כיצד ללכוד גבר. אך באותה מידה היא מתאהבת בו באמת, עד יומה האחרון. ולא משנה כמה מהמורות היו ביחסים שלהם. אבל דן נתון באותה עת בקשר עם הצלמת אנה (יעל לוין הסופר-מקצועית, משכנעת ובוטחת בעצמה). חרף הקירבה בין דן לאנה, הוא אוסף לביתו את ההומלסית הקטנה אליס, והם הופכים לזוג. כדי להיפטר מאנה, הוא מתחזה ברשת חברתית לאשה יפהפיה, מתקשר ללארי, רופא עור רציני ומרשים (שי אגוזי המקצוען והמצוין, שמוכיח שגם הגבר הכי חזק ויציב - פתוח להצעות מכל סוג). בצ'ט הנועז ורווי המילים בנות 4 האותיות שלהם, דן מתחזה ליפהפיה בלונדית חמה, וקובע פגישה בשם אנה עם לארי באקווריום, שם היא מרבה לבקר. הפגישה יוצרת זוג חדש, וכן הלאה וכן הלאה. החילופין ממשיכים עוד ועוד. כל סצינה ייחודית ומרתקת הודות למשחק האמין של הרביעיה. את חילופי הפינג-פונג הרגשיים שלכאורה אינם מציאותיים - הופכים השחקנים הודות לאיכות משחקם המשכנע, לריאליים ומובנים. וכי מי לא ישתכנע בקטע הריקוד על המוט של הסטרפטיזאית, עבור הלקוח בחדר הפרטי במועדון, לארי, שלא קשה להתפתות לה? בת חן סבג בעלת תום וקסם של ילדה, עם מיניות כובשת ובטויים מילוליים נועזים, עושה זאת בהצלחה, ומכל אלה ביחד - יוצרת דמות יוצאת דופן ומרתקת. ניצול הבמה של התיאטרון ע"ש אהוד מנור (לשעבר "הספריה") בעיצובו של לירון מינקין, הוא מלאכת מחשבת. וכן התלבושות שעיצב. המוזיקה המקורית של אפי שושני, הטקסט הנהדר של מארבר שלוקח אותך בהרף עין מלונדון לניו-יורק, תוך איזכור המקומות הנכונים, ועיצוב ועריכת הוידיאו של ירון אתר - תורמים גם הם לאיכות של היצירה המשובחת הזו. שאפו לגילי אמיתי, לשחקנים המזהירים וליוצרים. ולמי שירצה לחזות בהצגה - שיתעניין בבית צבי בתאריכים בהם היא תחזור ותעלה שוב בחודש מאי. לא להחמיץ!!!