האחים המוסלמים במצרים
תנועת האחים המוסלמים במצרים, שנוסדה על-ידי חסן אלבנא בשנת 1928, היא ההתארגנות הוותיקה ביותר בתנועות האיסלאמיות המודרניות, חסן אלבנא ניסה לאחד זרמים אידיאלים איסלאמיים בתנועתו כדי לאחד שורות האיסלאם, מול האתגרים העומדים בפני האיסלאם, ולשם כך הכריז "אנחנו תנועת הטפה סלאפית עם מציאות סופית", אך הדגיש שהסופיות היא אמצעי ולא מטרה והיא מנהג תרבותי ולא שיח ציבורי. אך זה לא איחד את השורות, כך שלא הסלאפים נטשו את קבוצותיהם והצטרפו לאחים המוסלמים וגם לא הסופים נטשו את מנהגיהם והצטרפו לאחים, אך מה שקרה שבתוך תנועת האחים המוסלמים היו זרמים סלאפים וזרמים סופים.
חסן אלבנא תקף את הצד האידיאולוגי והערכי של המערב המנוגד לשריעה האיסלאמית, אך נהנה מחלק גדול במדע המערבי שלא בא בסתירה עם האיסלאם, ובעיקר מדעי הארגון, הניהול, העיתונות והתקשורת וכו...
עד היום מממשים תנועות האחים המוסלמים בעולם את עקרונותיו של חסן אלבנא, והוא כמו מנהיגי כל התנועות האיסלאמיות המודרניות רואים שהפרימיטיביות האיסלאמית בת ימינו נובעת מהתרחקות המוסלמים מהאיסלאם של מוחמד וחבר רעיו, ורואים כי הפתרון לכל בעיות המוסלמים היא חזרה למורשת האומה האיסלאמית וחזרה ומחויבות לאיסלאם כפי שהיה בימי "אלסחאבה" חבר רעיו של מוחמד.
תנועת האחים המוסלמים במצרים עברה הרבה שינויים מאז שהקים אותה חסן אלבנא והתאקלמה עם המציאות, כך שאחרי התחזקותה והגעתה לשיא כוחה הקים חסן אלבנא "התארגנות ייחודית" שרבים מהחוקרים חשבו שזו התארגנות צבאית חשאית בלבד, אך בעצם זו הייתה התארגנות אידיאולוגית איסלאמית וחמושה בה בעת, והחשאיות של ההתארגנות באה מהעובדה שאלבנא היה מודע לכך שלא האנגלים ולא ארמון המלך וגם אף כוח בינלאומי גדול, לא ירשה לקיומו של ארגון פוליטי איסלאמי גדול וחזק שחותר להחזרת עידן החליפות האיסלאמית, ולכן הכין את הכלים ליום הדין שיצטרך להתנגש בהם.
לאחר שהמשטר המצרי חיסל את חסן אלבנא, והנחיל מכה קשה על הארגון פעל מחליפו חסן אלהדיבי למראית עין שהוא מפרק את הארגון, אך בפועל פעל להקמת הארגון בתנאים חדשים שיתאימו לרוח המציאות בצל ניסיון העבר של האחים המוסלמים, כפי שבא בזיכרונותיו של סלאח שאדי, אחד המנהיגים הבכירים של התנועה. לאחר מכן נכנסו האחים המוסלמים למאבקים סדרתיים קשים עם משטרו של ג'מאל עבד אלנאצר אחרי המהפכה, שהסתיימה במאסר מתמשך של ראשי הארגון עד ששחרר אותם סאדאת באמצע שנות השבעים, וכך הפכה ההתארגנות המיוחדת להיסטוריה.
כך נכנסו האחים המוסלמים במצרים לעידן חדש, בו נטשו את המאבק המזוין כאמצעי לשינוי הפוליטי, ומיקדו את שיטות שינוי המשטר והחברה במאבק הפוליטי ובפעילות חברתית, תרבותית ותקשורתית, ומהר מאוד התמודדו בבחירות למועצת העם ולמועצה המייעצת ולמועצות המקומיות.
ההערכה כי אם המשטר לא היה מזייף את תוצאות הבחירות היו האחים המוסלמים מצליחים לתפוס מספר גדול של מנדטים במועצות, ככל שהתמודדו למועצות אלה למרות שלא פעלו להיכנס בכל הכוח האלקטוראלי שלהם מחשש שהשלטון יכה בהם, למרות שהתקווה שלהם לתפוס את השלטון גברה לאחר שמפלגת (
ארדואן) תפסה את השלטון בטורקיה שהיא מפלגה עם שורשים איסלאמיים במידה מה, שמרו על פרופיל נמוך עד רמה שימנע מהמשטר לכלות בהם את זעמו, עד שהחל גל המהפכה שכונה "האביב הערבי" שפרץ בטוניסיה והצליח להפיל את המשטר. האחים המוסלמים הוציאו רבבות מפגינים לכיכר אלתחריר וקראו לשינוי המשטר, ולפי עדויות שלא זכו לסיקור תקשורתי המהלך תואם על פרטיו עם נציגי ראש ממשלת טורקיה ארדואן, שביקרו במצרים שבועות אחדים בטרם התפרצותם של הפגנות ההמונים.
האחים המוסלמים בעצה אחת עם הנציגים הטורקים עמדו בצללית ולא בראש המחאה, ולהעמיד אנשים שיש לגביהם קונצנזוס במערב דוגמת אלבראדעי ומה שהוגדר "צעירי הפייסבוק" בנוסף לאנשי רוח ואמנים, זו אסטרטגיה חכמה שהביאה אותם לניצחון על מובארק, שכן אם היו עומדי בפומבי בראש המחאה, הסיכויים קלושים שהמערב היה מתנער ממובארק, ומייד לאחר נפילת מובארק השתלטו על הכיכר והרחיקו ממנה את הזרם החילוני שהועמד בחזית המאבק בראשיתו.
לתנועת האחים המוסלמים במרוצת השנים נפתחו סניפים ברוב מדינות ערב, החל מירדן שקישרה אותם גם עם חסן יוסף ושייח' יאסין שייסדו את ארגון החמאס, כך גם התנועה האיסלאמית בישראל, ארגון האחים המוסלמים בסוריה, באפגאנסטאן, טוניסיה, קניה ועוד.
התנועה הסלאפית המסורתית
הזרם הסלאפי האופייני הוא זרם ותיק מתקופת הביניים האיסלאמית, ויוצג על-ידי ארגונים וקבוצות רבות מאז תחילת המאה העשרים, כמו ארגון "אלהדאיה" שהוביל מוחמד ח'דר חוסיין. אך ארגונים וקבוצות אלה קמו והתפרקו במהרה עם הזמן. ארגונים וקבוצות אלה התמקדו בטקסים ובתפילות האיסלאמיות השונות וטיהורן מהאלמנטים האסטטיים, ופעלו לקיומן לפי מה שהיה נהוג בתקופות הראשונות של האיסלאם בעידן מוחמד וחבר מרעיו ובתקופת החליפות הראשדים בעיקר, כמו-כן פעל זרם בלמה שהוגדר ההטפה לחיצוניות, ז"א לנהוג על-פי "סונת מוחמד" הנחיות מוחמד בכל הקשור לצורת המלבוש, שערות הראש, הזקן לגברים והחיג'אב והסתרת הקישוטים אצל נשים.
הארגון השרעי לשיתוף בין הנוהגים לפי הקוראן והסונה
השיח' מחמוד ח'טאב אלסבקי שהיה מבכירי אלאזהר הוא מייסד "הארגון השרעי לשיתוף בין הנוהגים לפי הקוראן והסונה" שנוסדה בשנות התשעים של המאה ה-19, וכאשר חוקק חוק העמותות והארגונים במצרים, רשם את הארגון בהתאם לחוק בשנת 1913 והיא ממשיכה לפעול עד עצם היום הזה בכל מחוזות מצרים, ובדרך כלל מנהיגיה הם מבכירי אלאזהר למרות שיש בה מטיפים שלמדו במוסדות חילוניים. התנאי לשילובם היה שיעברו הכשרה של שנתיים במכללה להכנת מטיפים השייכת לארגון, לפני שתכיר בהם כמטיפים ותרשה להם להטיף וללמד במוסדותיה.
תנועה זו אינה מעורבת בפוליטיקה כעיקרון, לא דנה בנושאים פוליטיים ולא נוקטת עמדה פוליטית, אך מסיבה זו או אחרת הוציאה לאור באמצעות החאג' עיסא עאשור עיתון בשם "אלאעתסאם" וסוכם שתהיה הביטאון הרשמי של הארגון. ביטאון זה כתב על הפוליטיקה כאילו שמדובר בביטאון אופוזיציה, דבר שהביא את הנשיא סאדאת להוציא את הביטאון מחוץ לחוק כפי שנהג עם כל כוחות האופוזיציה בספטמבר 1981 לאחר חיסול סאדאת חזר הביטאון לראות אור עד מותו של מייסדו עיסא עאשור.
בשנים האחרונות הוציא הארגון לאור ביטאון חדש בשם "אלתביאן" שנוקט בקו פוליטי דומה לזה של "אלאעתסאם" אך פחתה בו הגישה של האחים המוסלמים, למרות שעדיין רואים בו טביעת אצבעותיהם. עדיין בולט בה אותו קו של שני הבטאונות שלא מקפיד על היסוד של הארגון שלא לעסוק בפוליטיקה ומנוגד לעמדותיו של מייסד הארגון השיח' מחמוד אלבסקי. כמו-כן בולטת בו חדירת משמעותית של האחים המוסלמים לארגון חשוב וותיק שמונה עשרות אלפי חברים.
ארגון זה לא התעמק בסוגיה הפוליטית שכן תקף את החסרונות של המשטר אך לא הציג פטרונות וחלופות. ההתמקדות העיקרית שלו היא טיהור הדת מהאלמנטים האסטטיים, מסיפורי הבדיות ובמאבק בקבלת הברכות וההשתטחות על קברי צדיקים, בנדרים ובתפילות בקברי הצדיקים. למרות שאינם מטיפים לזרם דתי ספציפי חלק מחכמי הדת של הארגון היו נוטים לזרם מסוים בהשפעת לימודיהם באלאזהר. המטיפים המרכזיים של הארגון היו מתבססים כמקור על ספרו של השיח' מחמוד ח'טאב אלסבקי "הדת הטהורה" והוא אנציקלופדיה גדולה שנותנת מענה לכל הרעיונות הדתיים באיסלאם.
"הארגון השרעי לשיתוף בין הנוהגים לפי הקוראן והסונה" רואה שבעיית האומה האיסלאמית טמונה באלמנטים האסטטיים, בסיפורי הבדיות, בקבלת הברכות, ובההשתטחות על קברי צדיקים שחדרו לדת האיסלאם, וכן בטקסים סופיים, ואם תטוהר הדת מכל אלה האיסלאם יחזור לעוצמת כוחו וגאוותו. אך עמדתם מהסופים לא הייתה שזה זרם נפרד בשל הסביבה הסופית בה התחנך אלסבקי באלאזהר, אם כי שני זרמים, המתון שמחויב לחוקי הסונה וזרם קיצוני שיש בו את הסטיות הדתיות והערכיות מהאיסלאם.
