אני כועס עליך גינטר גראס

לפני שלושים וחמש שנה נפגשתי עם ספרך "תוף הפח", ומצאתי עצמי חוזר אליו מדי פעם. לאחר מכן כבשת אותי בספרך "בשנות כלב". לפני כשבע שנים הלכתי שבי אחר הנובלה שלך "בהילוך של סרטן". שמחתי שקיבלת את פרס נובל לספרות, אך באלו הימים ציערת אותי באמירה לא אחראית. מסתבר שמכה, אותה מקבלים מאהוב, היא קשה יותר. אני אוהב את ספריך, לכן קשה לי להתאושש ממכת אגרוף שהנחתת היישר בפרצופי. אני כועס עליך, גינטר גראס. אתה פגעת לא רק בי, אתה פגעת בכל אלו הנאבקים לפירוק כל המזרח התיכון מנשק גרעיני. אני נמנה על אלה הלוחמים נגד הכנסת המזרח התיכון תחת עננת מטריות גרעיניות. אני נמנה על אלו הרואים במטריות הגרעיניות המוצבות בשמיה של אירן ובמטריות הגרעיניות המוצבות בשמיה של ישראל סכנה לקיומנו. כיהודי הלוחם נגד נשק גרעיני בכל מדינה במזרח התיכון, אינני סולח לך, גינטר גראס, שאתה מעמיד בספק את זכות עמי לחיים במדינת ישראל. כי זה מה שלמעשה משתמע מדבריך. המלחמה נגד נשק גרעיני צריכה להיות משולבת עם הערכה לנכסים התרבותיים של בני העם האירני, ובאותה מידה לתת ביטוי להערכה לנכסים התרבותיים של בני העם היהודי. המלחמה נגד העננה הגרעינית, נגד עננת המוות, חייבת להיות מלווה באהבה רבה לעם האירני ולעם היהודי. זאת תוך כדי גינוי חריף של כל איום במלחמה כפתרון. לצערי, מה שעשית, גינטר גראס, לא ייסלח. אני גאה ביהדותי, אני אוהב את עמי ואוהב את מדינתי. אך מאבק נגד מדיניות, אסור שיעלה על שרטון של פסילת קיומו של עם וקיומה של מדינתו. גינטר גראס, אני לא פוסל את יצירותיך, למרות שאת חייך הצעירים העמדת לשירות ב-Reichsarbetsdienst (ויקיפדיה: כוחות עזר שסייעו לוורמאכט). לך אין זכות לפסול קיום של עם וקיומה של מדינה בוויכוח על עמדות פוליטיות של ממשלתה. גינטר גראס, אני אמשיך להשתייך למחנה הנאבק נגד מדיניותה של ממשלתי בשטחים הכבושים, נמשיך במאבק לפירוק כל ארצות המזרח התיכון מנשק גרעיני, אך בשום פנים ואופן אני לא אעלה על שרטון של פסילת עם ופסילת מדינתו.