אני מתפלל לפיוס בין בני הגר ובני שרה

בימים, שמתחים תרבותיים ודתיים בחברה שלנו, צבועים בצבעים שונים, לעתים נעים בין קטבים של שחור קודר ובין לבן רגוע ושלו, מן הראוי לנוע בין הצבעים גם בספרות המדרש, שגם בה ניתן למצוא צבעים קוטביים של אמירות. כזו היא הגר אמו של ישמעאל. כזו היא הגר בספרות המדרש, ספרות המתייחסת לדמותה תוך שוטטות בין הקטבים. מצד אחד צבועה בשחור קודרני של "מְעֻבֶּרֶת מִרְשַׁעַת" ולעומתה יהיה מי שיצבע אותה בלבן רך של "צַדֶּקֶת". בימים של ניכור בין תרבויות, ניכור העולה לעתים על פסים של עוינות מכל הצדדים , מן הראוי שנכיר את הָגָר, נתבונן בה, באישה, באם שזכתה להתגלות ולמפגשים עם מלאכי אלוה. "וַיִּמְצָא מַלְאַך ה' עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶך שׁוּר." (בראשית ט"ז 7-11). "וַיִּקְרָא מַלְאַך אֱלוֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם." (בראשית כ"א 17 ). בכל מפגש אנו עדים לסעד שמימי תומך בהגר לנוכח עוול, לנוכח יחס בוטה ופוגעני מידי אדם. בשני המקרים הספירה השמימית עוברת האנשה של התעניינות רבה בסבלה, תמיכה תוך כדי דאגה והבנת מצוקותיה. הספירה השמימית משוחחת עם הגר, כאדם אל אדם משוחחת איתה, מדברת על לבה ומעודדת אותה . במדרש בבראשית רבא מ"ה ז' צוין, כי הגר זכתה לא רק להתגלות של מלאך אחד בודד שמחלצה ממצוקה, אלא נפלה בחלקה זכות מיוחדת למפגש עם חמישה מלאכים זה אחר זה. גולת הכותרת של המפגשים האלו, המפגש בו הגר זכתה לכך, שה' שמע את שועתה "כִּי שָׁמַע ה' אֶת עָנְיֵךְ". זה האל הטוב והמיטיב, ששמע גם את קול בנה "אֶת קוֹל הַנַּעַר (ישמעאל) בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם".(בראשית כ"א 18) לפנינו מדרש המציג את הגר כמי שזכתה להתגלות מלאך אלוהים , המתעניין בסבלה , דואג לכל מחסורה וסועד אותה בברכה במישור הממשי ובמיוחד במישור הרוחני . מצער , שמול המדרש הזה עומדים שורה של מדרשים, המגחכים את דמותה ומציגים אותה בצורה נלעגת ומביכה . הגר, שזכתה להתגלות נדירה של מלאכי אלוה, מוצגת מאידך-גיסא כאישה חצופה וחסרת צניעות במדרש של ר' איבו. למרות שבטקסט המקראי אין כל בסיס לגילויים של חוצפה וחוסר צניעות, הרי זה מבייש שאותיות עבריות חברו יחדיו במדרש למשפט המלבה שנאת שווא כלפי אישה, הכורעת תחת נטל העינוי וההשפלה "וַתַּעֲנֶה שָׁרַי"(בראשית ט"ז 6). לצערי, התקבע מדרש פוגעני של רבי אלכסנדראי למשלי ל' 21 - "תַּחַת שְׁלוֹשָׁה רָגְזָה הָאָרֶץ". אחד מהשלושה - "שִׁפְחָה כִּי תִּירַשׁ גְּבִירְתָהּ - מֵהֵיכַן לָמַדְנוּ זאת? מֵהַגָּר שִׁפְחַת שָׁרָה". כואבת לי נימה בוטה וחובטת בדמותה של אישה - במקרה שלנו בהגר - בספרות המדרש, החותרת להציגה בצורה הנלעגת ביותר. הגר, שזכתה לרחמי שמים, למנה רבה של אהבה והערכה בטקסט המקראי, ואילו במדרש הזה היא מוצגת כאישה נחותה. קשה לקבל את התייחסות ר' מאיר בבראשית רבא מ"ה ד' המשרטט לנו הגר שחצנית ונרגנת, כפוית טובה כלפי גבירתה על כך שהעניקה לה זכות גדולה להיות שפחתה. הגר במדרש של רבי מאיר היא המעוברת המרשעת ושרה היא הצדקת הבתולית. תמוהה בעיני גישת מדרש אגדה בראשית ל"ז א', בו מוצגת המצריה כ"משל לחרבא של חמור , שנפל לשמן ורד ...כך חרבא של חמור זה - הגר המצרית , שנאמר בהם: ככתוב בספר יחזקאל כ"ג 20 - בשר חמורים בשרם". מקומם מדרש המציג משוואה סמלית של הגר ובני העם המצרי בכלל כחמורים, שריחם רע, ונשאר ריחם הרע לעולם. ומריח מצחין זה יש להתרחק. מקומם למצוא בתוך נכס תרבותי - שיש לי הערכה רבה כלפיו ואני קשור אליו בעבותות של אהבה - גידולי פרא של שנאת שווא. שנאת שווא כלפי דמותה של אישה סובלת, המסמלת לרבים בחברה האנושית דמות אמהית אהובה, כשם שלבני עמי משמשת שרה הדמות של האם האהובה. ניתן לחוש , שספרות חז"ל חשה מצוקה. היה לה קשה לקבל שבבית אברהם נמצאת אישה במעמד נחות, שחיה חיי אישות עם אברהם. למרבה הצער, המצוקה נפתרה ביצירת אידאליזציה של המעמד בו נתונה הגר. במדרש רבא מ"ה צ' ניתן לנו הסבר תמוה , לפיו שרה מסבירה להגר שנפלה בחלקה זכות גדולה להתחבר לגופו הקדוש של אברהם. כך גם אבא של הגר, עדיף היה בעיניו, שבתו תהיה שפחה בבית צדיק מורם , אברהם, מאשר תהיה גבירה בבית בן עמה המצרי. לצערי, האידאליזציה הזו של מעמד הָגָר כשפחה מעלה על שרטון את מוסר ערכי המשפחה. המדרש בבראשית רבא נ"ג י"ד רואה בהגר גיורת , יקירתה של השכינה , וזאת מתוך הבט מוסרי מובהק - "ואהבת את הַגֵּר". אך קשה להשתחרר מעוצמת הפער בין הדגם המוסרי האלוקי בציווי "ואהבת את הַגֵּר" ובין מציאות חיים מייסרת . מצערים אותי הצבעים בהם נצבעו קביעות מדרשיות בתודעה הדתית שלנו , כי יהיו מצבים , בהם אנשים ייקבעו את ייעודם בחיים לחיי עבדות . מצערים אותי הצבעים בהם צבע המדרש את הבחירה "הנבונה" שבחר אבא של הָגָר . כך קשה לי עם הצבעים בהם נצבע הטקסט המקראי, בו נשמע קול שמימי האומר להגר הבורחת מבית גבירתה צרתה - "שׁוּבִי אֶל... גְּבִירְתֵךְ וְהִתְעַנִּי" (בראשית ט"ז 9) היפה בספרות המדרש ' שהיא פתחה את לבה למגוון של צבעים . ובמדרש בבראשית רבא מ"ה מצאתי את הצבע שכבש אותי , כי הוא מתאים לאורגינל , שצמח ועלה מתוך הטקסט המקראי - "מעולם לא נזקק ה' להשיח עם אישה , אלא עם הצדקת , הָגָר ". אני מעדיף את צבעי הצדקת , מאשר את הצבע הקודר של ריחות רעים ומצחינים , העולים ממדרש אגדה של בראשית ל"ז א' . אני מזדהה עם הכינוי צדקת הנשזר לדמותה של הָגָר . בכך היא כלולה בפנתיאון של נשים צדיקות , שזכו לכינוי זה בספרות חכמים כמו : בנות צלפחד , הנשים העבריות במצרים , שרה, רבקה , רחל , רות ואסתר. אני שוזר שורות אלו בתפילה , שבני הגר ובני שרה יגיעו אל המנוחה והנחלה של הבנה ופיוס בדורנו. זאת תפילה שאני נושא למען ילדי ונכדי.