אינני מאמין כי ב-1948 היה בישראל גם יהודי אחד - ודאי שלא בין מקבלי ההחלטות - אשר באמת רצה שהערבים המתגוררים בתחום שהוכרז כ"מדינת ישראל", ערבים אשר לפחות חלקם היו אז לכאורה אויבים ועוינים אף פי כמה יותר משהם לכאורה היום, יישארו במקומם ויהיו לאזרחי ישראל בעלי כל הזכויות ובעלי הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת.
אינני מאמין כי ב-1948 היה בישראל גם יהודי אחד - ודאי שלא בין מקבלי ההחלטות - אשר באמת רצה בכך ש"ערביי ישראל" יישארו ויהפכו לאזרחים שלה. אבל מדינת ישראל לא תבעה כי יהגרו. היא אף לא בָּדְקָה מי מהם מתגורר בכפרו מזה שש-מאות שנה ומי מהם מתגוררים שם רק שבועיים. כל מי שהתגורר בשטח שהוכרז כ"מדינת ישראל" ביום הקמתה - "בלי הבדל דת, גזע ומין" - הפך לאזרח המדינה. אזרח שווה-זכויות, ובעל זכות לבחור ולהיבחר לכנסת.
"בלי הבדל דת, גזע ומין". והסיבה לכך פשוטה וברורה: פשוט לא יעלה על הדעת לנהוג אחרת. אלא אם כן השנה אינה 1948 אלא השנה היא 2012, ומקימי המדינה החדשה אינם "היהודים" אלא הם "הפלשתינים".
"שתי מדינות לשני עמים". העם האחד: "העם הישראלי". 80% יהודים ו-20% ערבים. העם השני: "העם הפלשתיני". 80% ערבים ו-20% יהודים.
כן. וכל יהודי אריאל (שירצו להישאר) אזרחים שווי-זכויות - "בלי הבדל דת, גזע ומין" - של מדינת פלשתין. וברוך מרזל ואיתמר בן גביר ו
משה פייגלין, כנבחריו החוקיים של ציבורם שלהם, חברי פרלמנט לגיטימיים ונמרצים בפרלמנט הפלשתיני.
כן. האם יעלה על הדעת אחרת?
