כבר למעלה מ-20 שנה שבדיקות באולטרה-סאונד במהלך ההיריון מאפשרות לעקוב אחרי התפתחות העובר ולקבל החלטות מתאימות לגבי תזמון וסוג הלידה וכן להעריך את הסיכון להפרעה כרונית בתפקוד הכלייתי של העובר לאחר הלידה. בדיקות באולטרה-סאונד מאפשרות כמובן גם לאתר מומים טרום-לידתיים, ומבין אלו - מומים במערכת השתן של העובר אחראים לכשליש מכל המומים המאובחנים באולטרה-סאונד טרום-לידתי. באופן סטטיסטי, השכיחות של מומים במערכת השתן מוערכת ב-0.5-1.6 לכל 1,000 לידות.
הכליות נוצרות בשלב מוקדם של ההיריון וכבר משבוע 10 מתחילות לייצר שתן. משבוע 16 ואילך השתן של העובר הוא הגורם העיקרי הקובע את כמות מי השפיר שנוצרת. הכליות ממשיכות לגדול ולהתפתח ולהתמיין עד לשבוע 34 של ההיריון.
ההפרעה השכיחה ביותר שנצפית באולטרה-סאונד טרום-לידתי היא הרחבת אגן הכליה, שמתגלה ב-1% עד 4% מהבדיקות. ממצא זה שכיח יותר בקרב עוברים ממין זכר, ובחלק מהמקרים מופיע בשתי הכליות. לעיתים נדירות (אחת ל-5,000-8,000 לידות) מתגלה גם שלפוחית שתן מורחבת.
מום טרום-לידתי נוסף שעלול להתגלות הוא הימצאות הכליות שלא במיקום האנטומי הטבעי שלהן, לדוגמה באגן. במקרים אחרים מתגלה עובר שבו הכליה כלל לא התפתחה. תופעות אלו מתרחשות בשכיחות של 1/3,000 עד 1/1,000.
במקרים מעט יותר נדירים, קיים מצב בו אחת הכליות של העובר מוחלפת על-ידי ציסטות, מצב המכונה: MULTICYSTIC DYSPLASTIC KIDNEY. ברוב המקרים זהו מצב חד-צדדי וכליה כזאת לרוב לא תתפקד אך הכליה השנייה תקינה. שכיחות התופעה היא 1/3,000 עד 1/4,000. במקרים בהם המצב הוא דו-צדדי לא נוצרים מי שפיר - תופעה המכונה תסמונת Potter ועובר כזה אינו בר קיימא.