בשם האינטרס הציבורי נזכר לפתע ראש עירית ירושלים,
ניר ברקת, שהמאהל של הקהילה האתיופית השקטה זה מפגע ציבורי שיש לפנותו.
במשך שנתיים לא העז ראש העיר להעלות טענה, שאותו מקום, אותו מאהל, הוא מטרד ציבורי. במשך שנתיים אלפים גדשו את הרחבה שמול בית ראש הממשלה לאות הזדהות, באותו אוהל, עם משפחת שליט.
אף לא אחד מבאי אוהל המחאה וגם לא "דייריו הקבועים" של האוהל בימים - בהם שהתה משפחת שליט ואלפים באו להזדהות איתם - הוצגו על-ידי ראש עירית ירושלים כמטרד לציבור.
לצערי, כאשר "התחלפו" הדיירים ובאותו מקום התמקמו בני הקהילה האתיופית "נזכר" לפתע ניר ברקת , שמחובתו לדאוג ל"אינטרס הציבורי" ולמנוע "מטרדים ציבוריים". את נחרצותו ל"שלום הסדר הציבורי" הוכיח בפנייתו לבית המשפט, שיורה ל"הסרת המטרד האתיופי".
ניר ברקת לא הפנים, שבמאהל הזה מועלית באלו הימים בעיה,
שהיא באמת מטרד. כן זה מטרד קשה, שמחייב את הציבור כולו להתגייס להסירו ולא להדחיקו אל חצר אחורית, שאף לא אחד יראה ולא ישמע. לחצר אחורית של תפריע את מנוחת השכנים ואת מנוחתו של ראש הממשלה, הגר בסמיכות.
במאהל המחאה מעלה העדה האתיופית בעיה, שהיא בעיה של כלל החברה הישראלית . האינטרס הציבורי מחייב שנהיה כולנו חשופים למה שנציגי העדה האתיופית מעלים בפנינו.
האינטרס הציבורי מחייב אוזן כרויה ולב פתוח למה שמושמע באוהל המחאה של בני העדה האתיופית. זו לא בעיה של העדה האתיופית, זו בעיה של כלל החברה הישראלית.
החברה בכללותה חייבת להיות קשובה למחאה השקטה המצביעה על תופעות של קיפוח, אפליה וגזענות.
מן הראוי שנקשיב לזעקה השקטה של יאיר אברהם - "לא יכול להיות שיש הפרדה בבתי הספר. צבע העור שלי הוא צבע האדמה, הצבע הכי אוטנטי , הצבע של אברהם אבינו."
אני מקווה, שבית המשפט לא יקבל את הדרישה של ראש עירית ירושלים, שבשם הסדר הציבורי הוא מבקש להשליך מחאה כואבת של בני הקהילה האתיופית לפינה נידחת בירושלים.
אני מקווה, שבית המשפט ייתן דעתו על כך, שמחאה חשוב שקולה יישמע בלב העיר, במרכז העצבים של העיר, ולא במקום רחוק מהעין, רחוק מהלב.
לצערי, גם הצעת הפשרה להמתין עוד כמה ימים, עד יום השואה, זו הצעת פשרה מעליבה ופוגעת בנו כחברה יותר מאשר בבני העדה האתיופית.
