כואב, מזעזע ועצוב, שביום הולדתה ה-64 של מדינת ישראל, עדיין מהדהדים קולות התופת ותחושת הרעב בקרב שארית הפליטה של ניצולי השואה החיים בקרבנו. הם זכו לראות את תקומת העם היהודי ותחייתו מחדש, הם היו לנו מסד וטפחות בבניין הארץ, נטלו חלק בהגנה על המולדת והקימו מחדש את משפחתם.
כל אלה היו צריכים לשמש נר לרגלם של העומדים על המשמר, המופקדים לספק את צרכיו הבסיסיים של האדם וכל מקבלי ההחלטות בכל הדרגים השונים. אדם באשר הוא אדם, קל וחומר לשארית המבוגרים שאיבדו את צלם האדם, מתוך כוונה ברורה של הצורר הנאצי לעשות הכל כדי להשמיד מכלל האנושות את זרעם של יהודי אירופה בשל מוצאם והיותם נצר לעם היהודי.
אני שמח על כי זכינו לחיות בקרבם ובקרבתם של הניצולים - העדים ממקור ראשון לתיאורי הזוועה, שחוו יחד עם טפיהם ובני משפחותיהם הנוספים. ייחלנו כל השנים שהזמן, עצמאות ישראל ומדינה יהודית ימתיקו ולו במעט את הסבל הנוראי, הזעזוע והטראומה אותם חוו ושרדו.
אוי למדינה שלא עשתה די והכל. אוי למדינה ומוסדותיה המצהירים כי הם עדיין עושים, פועלים ומשפרים את תנאיהם המחפירים למחייתם של הניצולים. עד מתי?! כבר לא ייוותרו ניצולים.
נזכור ולא נסלח אם יודיעו לעם היושב בתפוצות ובציון, בו ביום, שאחרון השורדים החזיר את נשמתו לבורא (לא ירחק היום כבדרך הטבע), ושהכסף הרב (מיליוני שקלים) שנותר מכספי
המימון לרווחתם של ניצולי השואה ישמש לשם הנצחתם.
במותם של ששת מיליוני הרוגי המלכות הם ציוו בראש ובראשונה את החיים לכל מי ששרד את התופת ממכונת ההשמדה הנאצית, ולאחר מכן ציוו לי, לילדיי, לאזרחיה ולקברניטיה של מדינת ישראל את החיים.
מי האיש חסר-המצפון העולה ערב-ערב על יצועו מבלי שמחסור בלחם, בתרופות ובחימום להם נזקקים הקשישים לא מדיר שינה מעיניו - שיקום!
