לפני כמה ימים קרא נשיא אירן להשמדת העם היהודי כליל ולהעלימו מעל פני האדמה. רק לא מזמן נשמעה ביקורת מחמאס על כך ששלום לא ניתן להשיג עם ה"כובשים". וכל זאת על לא חטא שחטאנו, על לא עוול שעשינו. כל זאת בשל היותנו יהודים.
משחר ההיסטוריה ומאז הופעתנו לראשונה על במתה, מבקש העם היהודי להקים מדינה. משימה זו נהייתה קשה לנו, ובכל דור ודור אנחנו נאלצים להוכיח מחדש את זכותנו להתיישב בשטח המדינה הקט הזה. אנו מוקפים מצפון ומדרום בעמים שלא רוצים בנו כאן - כל זה ידוע לנו עוד מימי קין והבל.
אך היום אנו פוגשים באויב חדש - אויב היושב בתוך העם היהודי ומבקש לפגוע בו אנושות עד העלמתו כליל. אויב שלא משתמש בכלי-משחית יקרי-ערך, אויב שלא משתמש במכונות שמד נוראיות, אויב המבצע את עבודתו באמצעות עט ונייר, אויב המשתמש במצלמה ככלי הלחימה העיקרי.
אז מי הוא בעצם אותו אויב?
אותו אדם הנלחם על זכויותיו של גר על חשבון הזכויות של היהודי האמיתי, אותו אדם המבקש בשם "זכויות אדם" להעניק לאותו גר רפואה שלמה, פרנסה, בית טוב ואולי גם שטח קטן שיוכל לבסס בו עצמאות. כל זאת כמובן ובתנאי שזה יבוא על חשבון העם היהודי. כעת אני שואל את עצמי - מדוע נלחמים אותם האויבים על זכויותיהם של זרים בשעה שאלפי אזרחים ללא ביטוח רפואי, ללא פרנסה, ללא קורת-גג וככל הנראה בקרוב גם ללא שטח אדמה לבסס את עצמאותם, נמצאים כאן ועכשיו - מי יגן על זכויותיהם?
אני נדהם לגלות את הקשר ההדוק בין ארגוני זכויות אדם לבין הרשות הפלשתינית, ושואל את עצמי - מדוע לא נלחמים על זכויותיהם של תושבי עוטף עזה? מדוע לא נלחמים על העוני ששורר במדינה הזו? מדוע לא נלחמים נגד הטרור המכוון כלפי אזרחי מדינת ישראל? מדוע "ארגוני זכויות אדם" לא נלחמים על הזכויות של האנשים שכבר חיים פה?
בישראל של שנות האלפיים אכן התהפכו המושגים. אזרח הדורש את זכויותיו הוא "פשיסט". פוליטיקאי שאומר את הדברים כמו שהם הוא "רודן", חייל המסכן את חייו יום-יום על-מנת שאויבי העם היהודי יוכלו להגן על זכויותיהם של זרים בשקט, הופך במהרה ל"פושע מלחמה".
העם היהודי לא ידע מנוחה לעולם
אני נפעם כולי מול הפער החברתי העצום ששורר במדינה הזו, מול מערכת החינוך הקורסת, מהמצב הכלכלי האיום, ממשק המים והחקלאות, ממערכות הבריאות שלא מתפקדות, מההשכלה הגבוהה, מעליית המחירים במוצרי הצריכה, מכמות המשתמטים העולה בקצב מהיר – ונראה שיחד עם כל זה, קיים המון חסר-דעה ומשקל אמיתי – אשר מוכן מזמנו הפנוי לצאת להפגנות, לצעדות, למחאות ושלטים, ודורש שיכבדו אותו בשעה שהוא "מגן על זכויות אדם בסיסיות". ואני שואל - מי יגן על הזכויות שלי? מי יגן על זכויותיהם של חיילים משוחררים? מי יגן על קשישים וילדים?
העם היהודי לא ידע מנוחה מעולם וכנראה לעולם לא ידע. מאז ספר בראשית ועד היום קמים אויבים המבקשים לשים סוף לעם הזה. פרעה השליך בנינו ליאור, המן ציווה להורגנו בהמונים, היטלר גדר אותנו במחנות והשמיד בלא הבדל. ויחד עם כל מראות השמד הנוראיים הללו, מעולם לא נראה אף יהודי אחד מתפוצץ במסעדה גרמנית, אף לא יהודי אחד מנפץ פסלי בודהה ואף לא יהודי אחד מעלים גורדי-שחקים. אנחנו גרמנו לעולם לכבד אותנו בזכות כך שהצלחנו להתאחד, פזורים ברחבי העולם כולו. הצלחנו בזכות חריפות מוחנו להכניע את העולם ולהכיר בעם היהודי - וכל זאת בלי חרב אחת ובלי שפיכת-דמים.
