תיאטרון מיקרו, מיסודה של הבימאית יוצאת ברית המועצות אירנה גורליק, הפועל בבירה ירושלים, הוא תופעה. תופעה המזכירה את שנותיו הראשונות של תיאטרון הבימה, ושנותיו הראשונות של תיאטרון גשר. והמשותף למיקרו ולקודמיו: התרבות הרוסית של תיאטרון משובח קלאסי, המבעבעת בכל הצגותיהם - הן בהתיחסות לנושאים, הן בבימוי המקצועי והן במשחק המופלא, שפשוט מעורר את געגועינו לשנותיו הראשונות של תיאטרון גשר, שייחודו היה בתרבות הרוסית שהביא עמו אלינו.

תרבות רוסית

התיאטרון הישראלי עבר שלבים שונים בחייו. למן המבטא הרוסי הבולט של רובינא ומסקין, ועד לדמידוב, מירקורבנוב וכל יתר שחקני גשר הנהדרים. רוב השחקנים בתיאטרון מיקרו גם הם ממוצא רוסי, והתרבות הרוסית ניכרת בהם, גם אם אינם ילידי רוסיה. הסיבה - תוצאת לימודים אצל הבימאית גורליק (כמו מיכאל גורודין, כ"זיידה", הבן של יהודית ושלושת אבותיו), או עבודת האנסמבל העמוקה שלהם במשך שנות קיום התיאטרון והעבודה לצידי בימאית רוסית זו. הביצוע שלהם להצגת "שונאים-סיפור אהבה" היה בזמנו מאד מיוחד ושונה מהסרט ומהפקות תיאטרון אחרות. כך גם עכשיו הסיפור של מאיר שלו, אותו שמע מפי אדם שחי והכיר את המעשה, שריחות של יהדות ויידישקייט נודפים ממנו. המילים ביידיש המשובצות בו, מעגנות את המחזה כרונולוגית - הוא מתרחש בעמק יזרעאל בראשית ההתיישבות בו. התמונות במחזה מתפתלות באזורי זמן שונים, ונעות בין דרמה לקטעים מלאי הומור. משהו שהתיאטרון היידי תמיד טבול בו. גיבור הסיפור נקרא בשם "זיידע" שפירושו סבא - כדי להתל במלאך המוות ולשמור עליו מכל רע. גם בימים ההם היו עלילות אהבה, חרף הדלות והקשיים. ליהודית (מריה גורליק) היו שלושה מעריצים אוהבים, ששלושתם עשוים להיות כנראה אביו של זיידע: משה רבינוביץ' (יפים ריננברג), שאת אשתו הראשונה טוניה מגלמת אנה ביחובסקי, וכן גם את בתם נעמי; הסוחר גלוברמן - בוריס שיף; ויעקב שיינפלד-אילן חזן, שהוא בעל הקשר החזק והמשמעותי ביותר עם בנו. מירקם היחסים בין הדמויות מעניין מאד, גם אם הוא לא בדיוק ריאליסטי. ואכן, חוט של חלום נסוך על כל הסיפור, ומעניק לו את הקשר לעולם התיאטרון, שכלל לא חייב למציאות דבר. אבל מאידך, פותח צוהר לפלח היסטוריה עברית בארץ ישראל. השחקנים כולם פשוט מעולים. משחקם והיגוי השפה עברית היפה של מאיר שלו, שכיום נדיר למצוא כמותה בתחום הספרות העברית, ובטח לא בשירה בת זמננו - מהלכים קסם על הקהל. ללא צורך במיקרופונים, הם נשמעים כה טוב באולם צוותא 3, שזו עוד איכות שמבדלת אותם משחקנים כיום, שחלקם לא נולדו בדיוק עם קול מתאים להופעה ללא רמקול... בירושלים - ביתם הוא האולם הקטן של החאן הירושלמי. הסימפטיה שהקהל חש כלפי השחקנים יש לה סיבות טובות. וההצגה, לו קוצרה במעט והייתה מתכנסת לאורך של שעה וחצי במקום שעתים ורבע - הייתה זוכה בעוד נקודות. אך יחד עם זאת - הצפיה בתיאטרון מיקרו היא של תיאטרון איכותי ברמה הגבוהה ביותר ומומלצת לאוהבי התיאטרון המעולה.