מנהיג הוא אדם המקבל עליו אחריות (אנטואן דה סנט-אכזופרי). הנאום של נתניהו, בעצרת הזיכרון, בו שילב את האיום האירני על ישראל, גרם שוב לתגובות חריפות מצד פוליטיקאים ועיתונים מסוימים - הידועים זה מכבר ב"אהדתם לביבי" ולמפלגתו.
עיתון הארץ (מיום 19.4) - הצטיין בכותרת טלוויזיונית בנוסח: "האיש המפחיד מהטלוויזיה", אחריו החזיקו גם מספר פוליטיקאים ואנשי ציבור שרואיינו בכלי התקשורת. הנוסח של
עיתון הארץ - ביחד עם מבקריו הפוליטיים, מזכירים במידה רבה, את התנהלותם של מנהיגי היהודים באירופה ובגטאות.
המנהיגות היהודית ניסתה בכל כוחה להרגיע את הרוחות, לשמור על המסגרות הקיימות, לא להרגיז את "הפריץ", ולא לעזור לאלה שהבינו שהגרמנים מוליכים אותם שולל, מרמים, סוחטים אותם ומובילים אותם להשמדה. אם בתחילת המלחמה - ניתן היה להבין את המנהיגות שרצתה לשמור על הקיים, על המסגרות, הרי שבשלב מסוים הם איבדו קשר עם המציאות, הפכו לאדישים, פחדנים וחלקם, אני מעז לומר, ניסו להציל את עורם על חשבון אחרים.
כאשר הצעירים שביניהם, חברי תנועות הנוער העיקריות, שהבינו לאן הרוח נושבת, שהגרמנים מנסים בעורמתם בהצלחה רבה, להוליך שולל את המנהיגות ולסובב אותם בכחש, תוך ניצול מירבי, סחיטת כספים והשפלות, לקום להתארגן להתנגדות - המנהיגות הוותיקה לא הסכימה.
מי שראה את הסרט "התנגדות", שהוקרן בטלוויזיה, על מרד גטו וורשה, קיבל הצצה קטנה וצוהרה, ליחסים שבין ראשי ההתנגדות כמו מרדכי אנילביץ', ראש ארגון "אייל" ויתר המתנגדים.
ההנהגה הוותיקה לא שמעה להם, לא הייתה מוכנה לעזור להם, בכסף, באנשים, במידע, וכשהבינו מה קורה באמת, כשהבינו שהאקציות והטרנספורטים מובילים את היהודים, נשים, גברים, ילדים - למוות במשרפות באושוויץ, טרבלינקה ויתר המחנות - היה מאוחר מדי.
יו"ר היודנרט בגטו וורשה - כשהבין מה קורה ומה נדרש ממנו, לספק עוד ועוד יהודים למוות - התאבד. כך לפחות שמר על כבודו, האחרים לא עשו זאת ומתו ללא כבוד. הנוער הציוני, מכל הזרמים הרים נס המרד, את נס הכבוד היהודי האבוד, את נס "המוות בכבוד", כפי שהגדיר זאת מרדכי אנילביץ' ומת כאדם חופשי - למען מטרה נעלה.
מרד גטו וורשה הפך לאחר השואה לסמל המאבק היהודי, שהציל את הכבוד היהודי, אך זה לא יהיה נכון היסטורית, להתעלם ממחנות ריכוז והשמדה אחרים בהם הייתה התקוממות מאורגנת, מזוינת לחיה הנאצית, כמו טרבלינקה, סוביבור, בירקנאו ואחרים. מרד גטו וורשה מאפיל על יתר ההתקוממויות, בשל מיקומו בעיר הבירה, אורך הזמן מעל 30 יום, הנזק והנפגעים שגרמו לגרמנים, באדם, רכוש, אך בעיקר בגאוותם ותדמיתם.
הם נאלצו להזעיק כוחות שיועדו לחזית הרוסית, כדי להתגבר על קומץ יהודים שנלחמו באקדחים, רובים, בקבוקי מולוטוב, מול טנקים, תותחים ומטוסים. הקרב על הגטו היה ארוך יותר מכיבוש צרפת או פולין. הבושה והפגיעה בגאווה הגרמנית וצבאה - הייתה רבה ומביכה, ונתנה השראה למחתרת הפולנית והתקוממויות נוספות במחנות ובערים באירופה הכבושה.
נאום נתניהו העיר את העולם
נאום נתניהו ובמיוחד אזהרתו כנגד היטלר החדש
אחמדינג'אד ימ"ש, נפלו על אוזן קשבת בעולם. ארצות אירופה וארה"ב, התעוררו לפעולה, מאוחר מדי ומעט מדי, אך בכל זאת לחץ בינלאומי שאסור לבטל אותו. ידעו כל מתנגדיו ומבקריו של ביבי - שלולא התעקשותו ושל שר הביטחון ברק, כנגד האיום האירני, העולם היה ממשיך לשתוק ונשאר אדיש כמו במלחמת העולם השניה.
היום ידוע בוודאות כי בנות הברית ידעו, מה שקורה במחנות הריכוז, ידעו על מכונת ההשמדה ההמונית כנגד היהודים, השבויים הרוסים, הצוענים, וסירבו ביודעין, בטענות סרק, בכיסוי של סיכון ומטרות לא אסטרטגיות, לפגוע במרכזי ההשמדה, במתקנים, בציוד ובמבצעים.
אסור לשכוח - את העוזרים הנאמנים לנאצים, כמו הליטאים, האוקראינים, הקרואטים, הרומנים ומספר נוסף של משתפי פעולה, מבין המדינות שנכבשו, ששיתפו פעולה ברצון עם מכונת ההשמדה - כולל ממשלת וישי בצרפת והמשטרה הצרפתית, שעשתה עבודה טובה באיסוף וגירוש יהודיה. על-רקע זה, בולטים לטובה, כמגדלים באפילה, ממשלת בולגריה, שראשיה וראשי הכנסייה הקתולית התגייסו, כנגד גירוש היהודים והצליחו. הממשלה הפשיסטית של פרנקו בספרד, ששיתפה פעולה עם היטלר, לא נתנה לפגוע ביהודים שלה ומכאן המסקנה כי מי שרצה והתעקש, יכול היה לעזור.
האזהרה של נתניהו באה לעורר את הלא מאמינים
מאזהרה מוקדמת ועיקשת - לא מתים - מתים מאי אזהרה, מאדישות, מעצימת עיניים לראות, לאן הדברים מתגלגלים ובכך אשמה אירופה והעולם עד היום, במות המיליונים. האזהרה של נתניהו - באה כדי למנוע חזרה על העבר, שהוא ממשי ונשמע מפי מנהיגי אירן, בקול גדול וחד יותר מאשר ההנהגה הנאצית.
האזהרה של נתניהו לא מפחידה, היא מעוררת את הישנים, הבטלנים, הלא מאמינים, הפחדנים והשומרים על המסגרות - שלא למדו מההיסטוריה והמציאות. מצעד החיים - יש רבים הטוענים שצריך לבטלו, שזה גורם לנזק, שיש מחקר שחלק מהנוער שחוזר, יש לו סיוטים, דיכאון ופחדים.
את המצעד הזה, אסור להפסיק - אבל יש לשנות את המסלול ואת תוכן ומהות הביקורים. יש להמעיט בביקורים במחנות ההשמדה, לא להפוך את מצעד החיים, למצעד המוות. יש לתת דגש על התרבות, היצירה היהודית באירופה, על ההישגים והמעמד שרכשו משכיליה.
לסיכום - אני אזרח לא מפוחד, לא מבוהל ולא מתוסכל, אז תפסיקו להציק לי עם הפרשנות האנמית והלא משכנעת. כי מי שמאמין, במדינת ישראל עצמאית, ריבונית וחזקה, לא מפחד. מי שמאמין בצה"ל וביכולותיו, לא מפחידים אותו נאומים והשערות, ומי שמאמין ש"מצדה שנית לא תיפול", יכול להמשיך לחייך, למרות האיומים וההפחדות.
"אנו זקוקים עכשיו לכמה אנשים משוגעים. ראו היכן הנחיתו אותנו השפויים" (ג'ורג' ברנרד שאו).
הערות:
- הפרשנות והביקורת שאני שומע בתקשורת על הקשר הלא נכון בין השואה לבין האיום האירני - מגוחך ומטעה.
- הקשר אינו בפרטים או בביצוע. הקשר הוא באידיאולוגיה הנאצית - רצוי להשמיד היהודים, כי הם גזע שונה וחריג ומזהם את הגזע הארי.
- אחמדינג'אד - רוצה להשמיד את מדינת ישראל, ואת הישות הציונית כי הם חריגים במזרח התיכון, ובין האומות הערביות.
- הנשק של אירן - הגרעין, לדעתם יעיל יותר מאשר האמצעים שהיו לנאצים - ומכאן הסכנה.
- לכן על ביבי/ברק - להמשיך, להתריע, לזעוק ולא לפחד כלל.
