ביום ו' בשבוע שעבר( 20.4.2012) ערכה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל סיור לחבריה בכפר אעבלין שבגליל. חברי המועצה ביקרו באתרי מורשת והיסטוריה בכפר ועמדו מקרוב על מצבם. בשנה האחרונה ערכה המועצה לשימור לחבריה שורה של סיורים דומים בישובים ערביים נוספים.
במהלך סיורים אלה שכללו מפגשים עם ראשי הישוב,דווח וסופר לחברי המועצה על "פעילות ענפה ו"תוכניות מרשימות" בכל הנוגע לשימור אתרי מורשת והיסטוריה בישובי המגזר הערבי,הסיורים אף זוכים לסיקור נרחב ואוהד בביטאון המועצה לשימור אתרים אולם, גם דברים אופטימיים ו"מייפים" אלה לא יסתירו את העובדה כי מצב השימור של אתרי מורשת במגזר הערבי בסך-הכל עלוב למדי.
בערי וכפרי המגזר הערבי בישראל, פזורים אתרי מורשת רבים מדהימים רבים בעלי חשיבות וערך היסטורי, מורשתי ואדריכלי מהמעלה הראשונה, אולם מאז קום המדינה שוקמו שופצו ושוחזרו בפועל מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת אתרים ספורים בלבד - רבים האתרים נמצאים במצב מוזנח ביותר,יש מהם אף במצב של התפוררות ואפילו שילוט מינימאלי שיספר את סיפור ומורשת האתר לא קיים ברוב רובם של האתרים.
האתרים פזורים בישובים ערביים רבים כמו בתרשיחא-בית המושל הטורקי, בכפר אעבלין - בית מריים בוארדי, בכפר עילבון - רחבת אלחארה, בישובי המשולש וישובים רבים. יש אתרים היסטוריים שהם בתחום רשות העתיקות ובהם לא עוסקת כתבה זו. כתבה זו עוסקת באתרים שבתחום טיפול המועצה לשימור אתרי מורשת.
למעשה כמעט בכל כפר ערבי עתיק אם תחפש היטיב יש סיכוי טוב שתמצא אתרי מורשת והיסטוריה למיניהם,אגב, לא רבים יודעים כי בישובים הערביים יש גם לא מעט אתרי מורשת המיוחסים ליהודים וליהדות כמו: שרידי בתי כנסת, מקוואות, בתי קברות יהודיים ועוד.
במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל הוקם לפני מספר שנים מחוז מיעוטים, העוסק באיתור ובשימור אתרי מורשת במגזר ישובי המיעוטים. בראשו עומד אמיר מזאריב תושב הכפר הבדואי בית זרזיר.
אמיר, מאשר בשיחה איתי, שאכן למרות התעוררות מסוימת, מצב השימור של אתרי מורשת במגזר הערבי הוא בסך-הכל לא טוב: "יחס המדינה ורשויות המדינה לכל הנושא של שימור אתרים במגזר הערבי מפלה לרעה את המגזר הערבי בצורה בולטת", קובע אמיר בפסקנות. "הדבר מתבטא ביחס, במשאבים ובתקציבים" הוא אומר. לדבריו, מאז קום המדינה שוקמו ושופצו והוכשרו במגזר הערבי, מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת כ-6-5 אתרי מורשת בלבד.
מודעות נמוכה ודרישה לפיצויים
לא יהיה זה הגון וצודק להאשים רק את הממשלה ורשויות השימור במצב זה. גם ראשי ותושבי הישובים הערביים אשמים אולי אף במידה רבה במצב זה: רמת המודעות שלהם לחשיבות שמירת אתרי מורשת, ואתרים היסטורים היא נמוכה והם לא רואים בנושאים הללו דברים חשובים ובעלי ערך שיש להשקיע בהם ולטפחם. סיבה נוספת למצב זה היא שרבים מהאתרים הם בבעלות פרטית ומשמשים למגורים ולאחסון, ובעליהם לא מוכנים ליעדן לשימור, מה גם שנדרשים פיצויים גדולים לעניין.
חייבים לציין, כי בישובי הדרוזים והצ'רקסים רמת המודעות לנושא שימור אתרי מורשת גבוהה יותר, בכפר קמא הוקם מרכז למורשת הצ'רקסית ובדלית אלכרמל שומר בית אוליפנט.
התוכניות נשארות על הנייר
בשנים האחרונות יותר ויותר ראשי רשויות במגזר הערבי מבינים את חשיבות שיקום, שיחזור ופיתוח אתרי המורשת, לא רק בגלל שימור המורשת אלא בעיקר בשל התרומה שעשויים להביא אתרים אלה ליישובם מבחינה תיירותית וכלכלית ותדמיתית. הם, פונים למועצה לשימור אתרי מורשת בתקווה לקבל הכרה באתר, וסיוע תקציבי.
חברי המועצה לשימור אתרים נפגשים לעתים קרובות עם ראשי הישובים הערביים ומתקבלים בכבוד ובכיבודים. הצדדים, מעלים רעיונות, תוכניות, אולם רוב רובן הם "על הנייר" ולא מתממשות בשל בעיות תקציב, בעיות תכנון ועוד כהנה וכהנה בעיות.
נושא "רגיש" שלא מרבים לדבר בו הוא שגורמים וחוגים שונים בישראל טוענים אולי במידה מסויימת של צדק כי אין להקציב כספי ציבור לפיתוח אתרי מורשת מסויימים במגזר הערבי שכן יש בכך סוג של הנצחה שימור וטיפוח מורשת של גופים ומוסדות אנטי ציוניים וכן אידיאולוגיה הקוראת להשמדת המפעל הציוני והרג יהודים.
