כל תייר מנוסה, ואפילו מי שאיננו חובב-אמנות מטבעו, יודע שטיול אל מעבר לים אמור לכלול, בין היתר, גם ביקור במוזיאון, האוצר בין כתליו את שכיות החמדה של התרבות האנושית, רק שבדרך כלל אין ההתנסות הזאת מרנינה. היא אפילו מעייפת, עד כדי תשישות, באשר יש גבול למה שהחושים האנושיים מסוגלים לקלוט ולהעמיס על המוח.
האמת ניתנת להיאמר שבמקרים רבים מסתיים ביקור אמנותי-תרבותי-חינוכי שכזה בקהות-חושים מוחלטת, בתחושה של טשטוש גמור, עד כדי סימפטומים משונים של מחלה המכונה "הרעלת-אמנות". אלה דומים, מן הסתם, לתחושתו של מי שמשוטט שעות ארוכות בכלבו ענקי ושחש, פתאום, שאינו מסוגל יותר להישאר בו ושעליו להימלט החוצה, מהר ככל שניתן, כדי לשאוף אוויר צח.
אז מי שבאמת חש בכך - לא צריך להתבייש, אפילו כשהוא נקלע לאחד מהמגה-מוזיאונים. הצרה היא שהרבה אנשים משכילים ותרבותיים מתחלחלים מעצם המחשבה שעליהם לבקר באחד מה"מבוכים" האלה, העמוסים עד לעייפה בפריטי-אמנות, וזאת בשעה שיצירות של מופת תלויות להן בין כותליהם, לצד יצירות פחות חשובות, אם לא גרועות ביותר. אין זאת כי אם ביקור שכזה נראה לרבים וטובים כאילו הוא מחייב לפחות קורס מזורז ודחוס בתולדות האמנות.
הדרך לברור
מסתבר שהדרך היעילה ביותר לביקור במוזיאון היא לברור מראש את יצירות האמנות הטובות ביותר המוצגות בו. מומלץ לברור בו, לכל היותר, שלוש מהן ולברר היכן, בדיוק, הן מוצגות לראווה. או אז ניתן להתרכז בהן - ובהן בלבד, מבלי להתעכב או להתבונן ביצירות אחרות, שרק יעמיסו מידע מיותר על המוח. מומלץ גם, ככל שניתן, לאסוף מראש את כל המידע המצוי על הציור או הפסל המבוקש לצפייה. זה הרגע הנכון לעמוד מולו, לבחון אותו, להתפעל ממנו, להעריצו ולהתמסר לו - ולו בלבד, ורק לאחר מכן אפשר לסובב את הגב ולצאת החוצה בנחת.
כי זאת לדעת: צורת ביקור שכזאת במוזיאון דווקא אינה מעידה בהכרח על חוסר יחס של כבוד אליו, וגם לא על העדר תרבות וצרות-אופקים. להפך: הדבר מעיד במפורש על ידע, הבנה ואנינות הטעם. בדיוק כמו אלה של גסטרונום המגיע למסעדה ויודע בדיוק איזה יין כדאי לו להזמין.
האמת היא שבדרך כלל יש בכל מגה-מוזיאון רק יצירה אחת ששווה לצפות בה. לכן יש להתמקד רק במובחרת שבמובחרת מכולן. אחרי ככלות הכל, ההתמקדות ביצירה אחת היא אקט של הערכה אמיתית, באשר רוב יצירות האמנות הגדולות "קבורות" ממילא בים של יצירות פחות-חשובות.
