נכון שאי-אפשר בלי פרסים? איך יעניקו אנשים הטבות לחבריהם שאותם הם מוקירים ומעריכים את עבודתם ופועלם? הכי פשוט זה להמציא טקס, שכל מהותו זה ניפוח האגו ואם אפשר, אז להפוך אותו לכינוס שנתי, כי יש הרבה חברים, ואז נדרשים להקים ועדת פרס, שבראשה יעמוד מקבל משכורת ופקידה ועוזרים, ולידם לשים חברי ועדה לבחירת המועמדים, שבאופן מקרי הם ממש לא אובייקטיביים, שיקבלו גם הם פרסום וסיוע לקדם את עצמם בחינם;
לפני הטקס יעבירו מכרז למקורבים או לקרובי מקורבים שיארגנו, יפיקו, יצלמו, ימכרו פרסומות, ישיגו חסויות, ייצרו תעודות ופסלונים מעוצבים, יתנו במה לזמר שיופיע, בתשלום כמובן, שינצל את האירוע למכור עוד כמה כרטיסים להופעה בקיסריה וכל זה עבור מה: ניפוח האגו לעוד אחד שעשה את מה שהוא אוהב, שמקבל כסף עבור עבודתו, ויכול להיות שאפילו הרוויח לא רע בכלל, וגם אם רק חלקנו בכלל קרא/ראה/שמע על היצירה, הוא יזכה גם בפרס כספי ויישלח לתחרויות נוספות, בחו"ל כמובן, יגדיל את מספר הנקודות שלו בחברת התעופה ויוכרז כסמל מורשת, אייקון תרבותי, יוזמן לראיונות וישחק את המצטנע, יצולם על-ידי פפארצי ויהפכו אותו לסלבריטי.
מעייף, לא?
כשבנו את עגל הזהב
תחשבו מה עבר על בני ישראל שרצו לבנות את עגל הזהב? קודם קיללו את המנהיג הקיים, שקיבל מהם רק מרורים, ההוא שהוציא אותם מעבדות לחירות; אחר-כך לקחו מהנשים את התכשיטים, את הזהב, את כלי הכסף והמטבעות וכל שאר הפינוקים, התיכו את הכל לפסלון מלוקק וכל זה בשביל מה? בשביל לרצות את האגו של ההוא שהתלונן על המנהיג, שחמד בתפקידו, וההחלטה הראשונה שקיבל הייתה ליצור פסלון שמייצג את דמות האלוהים שאותו צריכים לעבוד.
כלומר, כל העשייה היצירתית נועדה למען מתן פרס למישהו שחשב שהוא טוב יותר, ושהוא ינהיג את העם בצורה מוצלחת יותר, ושבעצם הוא יודע איך האלוהים נראה, כמו עגל... ולשם כך לקחו כסף רב מהצופים ובתמורה נתנו להם תצוגה של פרסומות על עתיד טוב. וכיצד הסתיים הסיפור? כמו כל אותם סיפורים על פרסים מצוצים מהאצבע – זה התפוצץ בפניהם של הצופים וכשנמוג הערפל הבינו המארגנים שהצופים היחידים במופע היו רק אותם משוכנעים, המשקיעים והחברים של מקבל הפרס.
נמאס לכם... חכו, יש עוד.
לדרוש את שחרור פולארד
יושב לו אדם בכלא, כבר 26 שנים, אדם שעשה מעשה של גבורה, סיכן את חייו, חירותו, משפחתו ובריאותו, והחליט להעביר מידע מודיעני משובח, שעל-פי ההדלפות היה אמור להגיע במסגרת ההסכמים, אבל לא הועבר, ומשלם את המחיר עבור המעשה הפטריוטי ביותר שאדם יכול לעשות.
לאיש היקר הזה קוראים ג'ונתן
פולארד, שמוחזק בכלא מעל ומעבר לכל מרגל בהיסטוריה של ארה"ב, במיוחד לאור העובדה שמרגלים אחרים העבירו מידע לאויביה המושבעים ולמען בצע כסף, והוא העביר את המידע לבת-בריתה של ארה"ב, וכל זאת בגלל תאוות נקם של ראשי מערכת הביטחון של ארה"ב.
בחודש יוני הקרוב יגיע נשיא המדינה לארה"ב כדי לקבל את מדליית החירות מנשיא ארה"ב. האמת שאיני מבין מדוע הוא מקבל את המדליה - זה נראה כמו עגל זהב נוסף, שהייתי שמח לו היה מוותר עליו, אבל הסיפור האמיתי, האנושי, הוא שכבוד נשיא המדינה סירב לקבל צעדה של בני עקיבא, שמבקשת ממנו להתנות את קבלת המדליה (עגל הזהב) בשחרורו של פולארד, והוא סירב לקבלה. אני מניח שכבוד הנשיא חושש להעליב את נשיא ארה"ב ולא מוכן להתנות קבלת פרס וכיבודים בדרישה כל-כך קטנונית, כמו שחרורו של ג'ונתן פולארד.
כבוד הנשיא, זה הזמן להחליט - אם נבחרת לנשיא המדינה כדי לייצג את מדינת ישראל או על-מנת לקבל פרסים ולהשתתף בטקסים חסרי-משמעות! זה הזמן, כבוד הנשיא, ואני בטוח שמרבית אזרחי מדינת ישראל יסכימו איתי, לדרוש את שחרורו המיידי של ג'ונתן פולארד כתנאי לקבלת מדליית החירות.