אין מגרון - אין ליכוד

המאמר המתפרסם כאן הופיע ככתבו וכלשונו ב-ynet ב-29.12.03. מאז חלפו למעלה מ-8 שנים. אריאל שרון היה אז ראש הממשלה וטרם הפך את עורו לקראת הגירוש ("הינתקות" בשפת המכבסה) מגוש קטיף ומצפון השומרון; שמעון פרס היה המשנה לראש הממשלה; שאול מופז היה שר הביטחון; בנימין נתניהו היה שר האוצר. אבל, אז וגם היום - היישוב מגרון נמצא על הכוונת ומיועד לפינוי, הפעם בגיבוי בג"ץ ועל-פי פסיקתו. הפעם, בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל. הוא אמור להגשים את החזון הציוני - ריכוז עם ישראל בארץ ישראל - ולא את "חזון" שתי המדינות ו"פתרון" שתי המדינות. הוא גם אמור לשמור על שלטון החוק. והוא יכול לעשות את שניהם. עד 1 באוגוסט 2012 ניתן להסיר את החסמים הביורוקראטיים ולהקים את מגרון החדשה במקום הקבע המיועד לה, 2 ק"מ ממגרון הקיימת, ברוח החלטת בג"ץ וללא תחנות ביניים ארעיות שבהן יוחזקו תושבי מגרון שלא לצורך. מדינת ישראל כבר ביצעה מעשים מסובכים יותר בלוח זמנים קצר יותר. זהו האתגר המיידי העומד היום בפני בנימין נתניהו. ניתן לבצעו.

רה"מ קבע את שדה המערכה - מיגרון

דווקא שרון, האיש שסימל במשך עשרות שנים את הגבורה היהודית ואת ההתיישבות הציונית במיטבה מאיים בערוב ימיו להחריב את מפעל חייו. דווקא מי שקרא את המציאות הביטחונית בארץ נכון יותר מרוב בני דורו אינו עומד בסטנדרטים של בני גילו: אויבו ערפאת מגלה את הנחישות וההתמדה הראויות ואינו מרפה ממאבקו להשגת יעדו - ארץ פלשתין השלמה, מן הים ועד המדבר; ויריבו פרס אינו מתכוון להחריב את מפעל חייו הכושל - תהליך אוסלו שהוביל למלחמת אוסלו. דווקא מי שנושאים את דגל השלום, הדמוקרטיה וזכויות האדם לשווא, ואשר נזרקו על-ידי הבוחר הישראלי לערימת הגרוטאות, מגלים חיוניות ראויה להערכה, קמים מהריסותיהם וששים אלי טרנספר גזעני וכוחני של יהודים מבתיהם בלב ארצם רק בגלל היותם יהודים. ודווקא מי שקראו לעצמם לשווא המחנה הלאומי מתחרים ביניהם מי יגדיל לעשות למען אותו טרנספר, גם אם הוא קרוי פינוי/הורדה/הזזה/העתקה. טרנספר הוא טרנספר הוא טרנספר! ראש הממשלה קבע את שדה המערכה - מיגרון - ואת המועד, סמוך לחג המסמל את הגבורה היהודית ולא את התבוסתנות המתייוונת.

משימה בלתי אפשרית

ראש הממשלה שכח כי מיגרון מסמל מקום שהיווה תפנית במאבק ישראל מול הפלשתים: שם ישב שאול - לא מופז - ערב ניצחון גדול על הפלשתים (שמואל א', י"ד, 2). לשאול מופז, המתעתד לשלוח את חייליו - בנינו - מול אחיהם במקום מול אויביהם, ראוי להזכיר את דברי דוד לשאול: "אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רודף?" (שמואל א', כ"ד, 14), ואת התנצלותו של שאול על שחיקת כוחותיו במרדפים מול הנאמנים שבבני עמו. ולאריאל שרון יש לומר, כל עוד הפינוי מתייחס למאחזים בלתי מאוישים, ההתנגדות לכך - המעשית והמוסרית - היא שולית. אבל כאשר יגיעו הדחפורים, עם רוח גבית של השמאל הקיצוני המריח דם, ליישובים של ממש כמו מיגרון, אז יסתבר לשרון ולתומכיו החדשים שהמשימה היא בלתי אפשרית.

מיגרון - סמל המאבק הקיומי של ההתיישבות

היישוב מיגרון הפך בעל כורחו לסמל במאבק הקיומי של ההתיישבות היהודית בלב הארץ, ולמעשה מהווה את המפתח להוכחת אי-הישימות של רעיון הטרנספר. המתיישבים נדחקו אל הקיר, למצב של "להיות או לחדול", והמסר שייצא ממיגרון לא יכוון רק לעתיד ההתיישבות, אלא גם לעתידו הפוליטי של הליכוד ושל העומד בראשו, בבחינת: גם שרון לא יכול. שאלה ואתגר: אולי יש חמישים צדיקים בתוך הליכוד, שיבהירו לשרון שאם אין מיגרון - אין ליכוד! מיגרון הוא הנדבך הצפוני להגנת ירושלים מפני אגג הערפאתי, היושב בסמוך, במבצרו במוקטעה, וצובר כוח לקראת השלמת משימתו. מלחמת אחים בינינו רק תשחק לידיו ותשפוך שמן על מדורת הטרור. תוכניתו החד-צדדית של שרון משמעותה שבמקום שהפלשתינים יילחמו באחיהם, היהודים יילחמו באחיהם, וערפאת יישב לא הרחק משם ויצחק: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ..... ויחזיקו איש בראש רעהו" (שמואל ב', ב', 14-16). מבחינת ערפאת מדובר בהמשך תוכניתו הרב-שלבית לחיסול מדינת ישראל. ראש הממשלה שרון יכול עדיין לקנות את עולמו אם יפנה למימוש זכות השיבה של היהודים לארצם. הוא נבחר כדי לתת אופק מדיני ליהודים ולא לאויב ולמי שמסייע לו לכבוש את ארץ ישראל מידי בני ישראל. ראש הממשלה שרון יכול עדיין להתעשת, ולא לתת את הפקודה הבלתי-חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה ושאסור לבצעה: פקודת הטרנספר.