עד הפנסיה

סקר "כלכליסט" ומכון המחקר "מדגם" חושף: רוב הציבור חוסך לפנסיה, אבל כמעט לא מבין דבר באופי החיסכון, בסכום שיקבל בגיל הפרישה ובמידה שבה דמי הניהול נוגסים בפנסיה שלו. בטור הקודם הבאתי ארבעה ממצאים, וכאן אני ממשיך את הנושא החשוב הזה. ממצא חמישי מהסקר מעלה כי חוסכים לא יודעים מה יהיה גובה הפנסיה החודשית, כלומר, לא באמת יודעים מה הם יקבלו כשיגיעו לפנסיה. 20.5% מהנשאלים סברו כי הקצבה החודשית הממוצעת שלהם תהיה גבוהה מ-6,000 שקל. נתון זה מדאיג במיוחד לאור העובדה שבפועל הקצבה הממוצעת, עבור פנסיונרים שאינם נהנים מהתנאים של קרנות הפנסיה הוותיקות, עומדת על 3,800 שקל בלבד! אולם אם זה לא מספיק, הרי שקצבה זו צפויה לקטון בעשורים הקרובים ל-2,000 שקל בחודש בלבד, בין היתר בשל הארכת תוחלת החיים. אנשים מחכים לפנסיה כל חייהם ולא יודעים לאן הם הולכים להגיע. כשהחוסכים יגיעו לגיל 62 (כשמדובר בנשים) או 67 (כשמדובר בגברים) וייצאו לפנסיה, קרוב לוודאי שתחכה להם הפתעה מאוד לא נעימה. באופן כללי, הם ייאלצו לגלות כי עליהם להתרגל לרמת חיים נמוכה בהרבה מזו שהתרגלו אליה עד לאותו רגע בחייהם. אם מביאים בחשבון את העובדה שיותר ויותר מבוגרים בישראל נדרשים גם בגיל הפנסיה לדאוג לילדים ולנכדים - קשה להבין כיצד הגמלאים של העתיד יצליחו לשרוד. ממצא שישי וחשוב היא, שהבורות ניכרת בכל קבוצות הגיל וההשכלה. סקר מקיף שנערך הראה כי שליש מהציבור אינם מבינים את הדיווח התקופתי שהם מקבלים מקרן הפנסיה או מבית ההשקעות שלהם. ממצא שביעי מעלה כי 42% מהציבור, נמצאים באוברדרפט (מינוס) בבנק, אבל מחצית מהם אינם יודעים כלל מהי הריבית שאותה הם משלמים על האוברדרפט, אף שמדובר בריביות גבוהות במיוחד. יש גם כאלו, שלוקחים הלוואה עליה הם משלמים ריבית גבוהה, ומחזיקים בחסכון עליו הריבית שהם מקבלים היא כמעט אפסית. שוב שיקול לא נכון. רק בתחום פיננסי אחד, כך נדמה, התמונה שונה למדי - לקיחת משכנתה. כשמדובר במשכנתא, הציבור הישראלי מגלה פתאום מעורבות גבוהה מאוד. סקר "כלכליסט" מעלה כי מחצית מהציבור פנו לשלושה או ארבעה בנקים בטרם לקחו משכנתה. במילים אחרות, גם אם הדבר לא מעיד על הבנה עמוקה של תנאי המשכנתה והמשמעות שלהם על ההוצאה החודשית של המשפחה, הרי שבכל זאת אפשר לזהות בתחום זה דפוס צרכני בריא של עריכת סקר שוק והתמקחות על המחיר. בשורה התחתונה, צירוף האדישות וחוסר ההבנה הוא בגדר פצצת זמן מתקתקת.

אם מביאים בחשבון שגודל הקצבה הממוצעת פוחת והולך, בין היתר בשל עליית תוחלת החיים שמאריכה את משך הזמן בפנסיה, הרי שבסופו של דבר תיווצר שכבה רחבה של עובדים שלא יוכלו לכלכל את עצמם במשך עשרות שנים. הנטל לרווחתם ייפול, בדרך זו או אחרת, על כתפי הציבור הרחב, קרי על הדורות הבאים. לחיות יותר שנים, זו לא נוסחא לחיים יותר טובים.

ועוד סיפור קצר ממקור ראשון

עם היכנסי למקום העבודה הנוכחי, נתבקשתי להחתים טפסים להצטרפות לקרנות השתלמות ופנסיה. הזמן שהוקצב לי היה שבוע, ובזמן הזה הצטרפתי כמובן, למי שענה לי ראשון. אלו היו "פריזמה". כמה חודשים לאחר מכן, כש"פריזמה" החלה להיכנס לקשיים, צלצלתי אליהם וביקשתי לדעת מה קורה עם הכסף שלי. הם ענו לי שהכול בסדר, רק שאין לי שום כסף. מסתבר שמידי חודש הכסף ירד לי מהמשכורת, אך הוא לא הגיע אליהם. שבעה!! פקסים שהעברתי, והתערבות של מחלקת משכורות לא הצליחו, ו"פריזמה" כידוע, כבר התרוששה ונבלעה לתוך "פסגות". גם שם עברתי סרט רע. "בתחבולות תעשה לך מלחמה" אמרו חכמינו, וכך החלטתי לעשות. נציגת ביטוח העונה לשם קרן, הגיעה למשרדי, והציעה לי להצטרף אליהם. החיוך המקסים שלה בהחלט שכנע אותי בצדקת דרכי. הבהרתי לה שאני מוכן להיות לקוח שלהם, אך אין לי מושג איפה הכסף שלי נמצא. "אין בעיה", היא ענתה "רק תחתום וזהו" "אנחנו כבר נמצא את הכסף שלך". חתמתי - וזו יצאה מאושרת. היא סברה שלא ראיתי את סעיף דמי הניהול שאני משלם להם. ואכן תוך פחות מחודש הכסף אותר כמעט כולו (לא מדובר בהרבה - בכל זאת רק כמה חודשים), ואני הצטרפתי לאלו שחושבים שהעתיד שלהם מבטיח, כי יש להם את קרן מהפנסיה. כמה ימים חלפו, ומצאתי לי קרן אחרת (קרן אמיתית - לא נציגה), שלוקחת לי קצת פחות (ממש קצת - אל תטעו) דמי ניהול ועברתי אליהם. כמובן, בכוח החוק המאפשר לכולנו לבחור היכן תהיה הפנסיה שלנו. מתק שפתיים? תמימות? עד הפנסיה.